התעוררתי בבהלה.
שירה השאירה את דלת החצר האחורית פתוחה והייתי בטוח שאני רק
חולם. דידיתי לכיוון המטבח, ושלפתי מהמקרר קרטון מיץ תפוזים
סחוט טהור. לפתע נשמעה שריקה מזמררת ובלתי נסבלת מכיוון הדלת,
מעולם לא נתקלתי בצלילים גבוהים שכאלה. צעדתי לכיוון דלת
הכניסה לאט לאט ובזהירות. הצצתי בחור העינית שבדלת לנסות לראות
מי זה יכול להיות, אך לשווא, פתחתי את הדלת בחשש,
ומולי נעמד ייצור פרוותי ענק בגודל הבית, רוב גופו היה בצבע
תורכיז והבטן שלו האירה בצבע סגול. טפריו היו גדולים אך עדינים
באותה עת, הבטתי למעלה ככל שרק יכולתי אך לא הצלחתי לראות את
ראשו. הוא התכופף כדי לראות אותי, הניח את ידיו על ברכיו,
והיטה את ראשו הצידה כתוהה. בחנו אחד את השני דקות אחדות.
אוזניו היו מחודדות ובעיניו היה קסם מוכר. ואז הוא נהם בצורה
מוזרה, חשבתי שהוא רוצה להיכנס פנימה אל הבית ואכן זה מה שרצה,
לקחתי כמה צעדים אחורה, והזמנתי את הייצור המוזר פנימה.
הוא התכופף והילך בבית באותה תנוחה מוזרה, אילו היה זקן, הוא
בחן את הבית בעיניו. הוא הצביע על המקרר, הינדתי בראשי לאישור.
הוא דחף את ראשו מאחור וניתק את שקע החשמל מהתקע שבקיר ומין
המקרר עצמו ואז, בבת אחת, ללא שום התראה, שפתיו הדקות נפתחו
ופיו נפער למימדים עצומים, והייצור דחס ובלע לגמרי את כל
המקרר. עדיין מקופל, עם הבעה מעכלת, פיו נפתח והוא גיהק, ואל
המטבח נזרקו קרטוני שתייה ריקים, צנצנות זכוכית, שקיות, וכמה
סירים, פרצתי בצחוק מתגלגל והייצור השיב לי בחיוך.
הוא גנח בעצבות, והנחתי שכואב לו הגוף מלהיות מכופף כל כך הרבה
זמן, אז יצאנו החוצה לחצר האחורית. הוא נעמד התיישר ושמח. אבל
אז חששתי שמה השכנים יבחינו בו, אז הוריתי לו לשכב על הדשא.
והוא בתנועה אחת, השליך את עצמו על האדמה, אני התרוממתי ועפתי
מעלה לשמיים מההדף, ונחתי חזרה אל בטנו כטרמפולינה. הוא הניח
את ידיו מאחורי ראשו והביט בכוכבים, אני נשכבתי על הבטן שלי
וחיבקתי את החבר הפרוותי שלי, הוא  הרים אותי עם החולצה בעזרת
האגודל והאצבע בלבד והניח אותי על האף שלו, הכין אותי למראה לא
יאומן, בטנו המוארת נפתחה ואינספור פרפרים שוחררו לחופשי
ומילאו כעת את החצר האחורית שלי, הם רקדו סביבנו. ריקוד מהפנט.
פרפרים צבעוניים פרפרים לבנים קיפצתי חזרתי לבטנו, הצטרפתי
למחול הסוחף הזה. הפרפרים המשיכו את מסעם לבדם אל השמיים ואל
מה שמעבר. חיבקתי את החבר הנפלא חזק, והוא נעמד, ניחשתי שעליו
לעזוב עכשיו.
בהינו אחד בשני דקות ארוכות, ואז הוא נשאב בעזרת הרוח מן החצר
אל השמיים, ניתר גבוה בתוך ובין העננים. אני נשארתי מרותק מנסה
לעקוב עם עיני אחרי דרכו של חברי.
בסוף, אנרגיה אחרת שאבה אותי חזרה אל תוך הבית, סגרתי את דלת
החצר, ובשנייה האחרונה שירה הצליחה להתגנב פנימה, בהליכה
אלגנטית מלווה בשאננות, ונשכבה במיטתה - מתפנקת. הסתכלתי עליה,
עייף בעצמי, ונשכבתי גם אני במיטתי שלי, סימנתי לשירה עם היד
לבוא לשכב לצידי, ולא יכולתי שלא לתהות אם חלום היה זה או
מציאות, אבל החבר הקסום שלי היה קיים כמה שכבות מעבר לזה, הוא
לא היה תלוי בחיים או מציאות הוא קיים והוא כישף את עולמי,
ואולי מחר בבוקר באמת אתעורר ואגלה שכל זה היה רק חלום, הזיה
טרופה שכזאת, אבל האוזניים של שירה כעת היו מחודדות עם כתמים
של תורכיז.