הגיח לו שיר ונכתב
בין ארבעת חדרי הלבב.
מילותיו מן הנפש נוצרו,
מהרגש הופיעו, עלו.
כל אשר על ליבו - אל הדף,
הוסיף המשורר וכתב.
כשסיים וקרא בעיניים לחות,
לחש לעצמו בין הדמעות:
"הן זהו השיר אשר יבטא
את אשר על ליבי הסוער, המוכה".

אך אבוי לו למשורר הנבער,
אל הפורום הוא אץ כה נמהר.
באצבעות רועדות הוא הקליד
את רזי לבבו המחליד.
כששלח הוא ציפה בערגה
לתגובה מפרגנת, טובה.
בתמימותו ה רבה, לא ידע,
כי בצד השני נמצא שופט מרושע,
שאת שירו היפה ביתר ופצע,
ובתגובה קרה ומלגלגת קבע:
"אין פה בתים, החריזה פגומה
והפואנטה כלל אינה ברורה".

קרא המשורר התגובה,
ובכיסאו התכווץ בבושה.
מה זאת עלה בדעתו להכתים
פורום שירה בשיר של טיפשים?
ובאצבע רועדת את האור הוא כיבה
בחדרי לבבו הזועק בדממה.