היא היתה נס רפואי.
ככה הגדירו אותה הרופאים, ילדה שהיה לה רק 2% סיכוי לחיות,
שנשארה עוד הרבה זמן בבית החולים אחרי הלידה שלה,
שאלפי אנשים קראו עליה תהילים, רק שתחיה.
היא הצליחה להילחם בשדים נוראיים, במחלות ווירוסים ויצאה מבית
החולים
כשגדלה היא עדיין היתה צריכה להילחם על החיים
כל יום היה משבר בשבילה, אבל היא זכרה את כמות האנשים שרצו
שהיא תחיה והמשיכה להילחם כדי לחיות,
או לפחות להראות בחיים.
כל יום היא איבדה עוד כמה אנשים שהיו יקרים לה,
בפיגועים, בסמים, בסתם טעויות אנוש שגרמו לתוצאות איומות,
היא נשארה לבד, בלי האנשים שהאמינו שהיא תישרוד
לאט לאט היא חזרה למשקל שאמרו שמסוכן בשבילה,
היא הפסיקה ללכת לבית ספר וכשנגמרו 12 השנים היא ברחה מהבית
כל יום המשבר היה גדול יותר
כל יום ההתמודדות נהיתה קשה יותר
עד היום שבו היא החליטה להצטרף לעדת המאמינים שלה
שבמקום שיקראו תהילים לרפואתה, יגידו תהילים לעילוי נישמתה.
היא החליטה שזהו - זה סופי.
אירגנה הכל, אפילו חסכה כסף בשביל החלקת קבר
כי מי יקנה לה כשלא נותר לה אף אחד?
היא שתתה המון באותו לילה ובלעה את כל הכדורים שראתה, עלתה
מסוחררת במדרגות הצרות של הבניין הכי גבוה
טיפסה על המעקה של הגג, עצמה עיניים, נשמה עמוק והרגישה איך
הגוף צונח והנשמה עולה.
היא פתחה את העיניים, ראתה רק לבן, רוטחות מרחפות מסביבה,
מדברות לא ברור,
הראיה התחדדה,
השמיעה התחדדה,
הדיבור הלא ברור הפך ל 2  מילים - נס רפואי.
לא רוחות - רופאים.

היא לא הצליחה