[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שי כץ-זמיר
/
קארמה

"פעם ראשונה פה?" שאל האיש בעל הקרניים הלבנות והעיניים
האדומות. הארי הנהן, מבועת, ממשש את אחוריו ומתקשה להאמין. הוא
אחז בידו זנב עבה וקצר וניסה לסובב את גבו כדי לבחון אותו. "תן
לי לעזור לך", בא האיש לעזרתו, "קצרצ'יק. הוא עוד יתארך, אל
תדאג, ויהיה יפה כמו שלי". האיש נפנף בזנבו הארוך השעיר. הוא
אחז בראשו של הארי ומישש בכוח. "גם הם יצמחו עם הזמן" אמר
וליטף את לחיו של הארי.
הארי צרח ונמלט אל מחוץ לתור האנשים הארוך שנמשך עד אין קץ.
הוא נתקל בקיר הערפל הלבן הדחוס ונפל על ברכיו. "אין לאן ללכת"
אמר האיש בנחת, אבל הארי השמיע זעקה חלושה והחל לרוץ לאורך
הטור.
צעקות מחאה ונפנופי ידיים ליוו אותו, אבל הוא הגביר את
מהירותו, עד שנתקל ברגל ארוכה והשתטח בעוצמה על ריצפת השיש
הקרירה. יד חזקה אחזה בו והרימה אותו מיטלטל אל על. "עזוב
אותי" הוא צרח וניסה להכות באגרופיו את היצור השרירי שאחז בו,
עטוף בפרווה לבנה מזוהמת. היצור נהם והכה אותו בעוצמה בראשו.
הארי התעלף ודמם בעוד היצור סוחב אותו על גבו ומשליך אותו חזרה
למקומו.
כשהתעורר הוא מצא את עצמו שוב מול האיש בעל העיניים האדומות.
"התעוררת" שמח האיש וכיסה את הארי בהבל נשימתו החריף. "דב
הקוטב לא שבר לך כלום? בריון ברברי שכמותו. תראה, תראה, כבר
צמח לך קצת" הוא הצביע על זנבו הבהיר של הארי.
"בושה מה שהולך פה" אמר האיש "לא יכולים לפתוח עוד דלת? שנים
אנחנו מחכים פה בתור." הוא חייך שוב אל הארי. "נעים מאוד. אני
ג'ק".




הארי לא ידע כמה זמן חלף עד שהתור התקדם והוא הגיע אל הדלת.
הוא בילה את זמנו בצפייה בזנבו המתארך ומתעבה, במישוש קרניו
הקטנות, ובמשחק משיכות זנב עם ג'ק, שמסתבר שהיה להם הרבה מין
המשותף. כשנפתחה הדלת והוא נכנס, היצור בעל הפרווה הלבנה נהם
לעומתו בזעף, והארי נרתע ונדבק אל הקיר.
"שתוק כבר קאקו", צעקה דמות אדומה עגלגלה שריחפה מעל שולחן
ועיינה בטפסים שצפו לפניה. לא היו לה גוף או ידיים, רק פרצוף
ענק אדום וגבשושי עם קרניים לבנות ארוכות ושיני ענק בולטות.
עיניו הירוקות היו קרובות זו לזו ופיו זהר באור כחול. "איזה
זבל!" הוא קילל וגרם לעכבר מחשב קטן לדפוק את עצמו בכוח
בשולחן.
"שד או אדמה?" הוא שאל את הארי, בעוד מבטו נעוץ במסך המחשב
שלפניו. קאקו הענק נשף בבוז בפינה.
"אדמה" ענה הארי בהיסוס "אמרו לי ש.."
"בחירה טובה" קטע אותו היצור "סמן אותו קאקו". הענק תפס את
זרועו של הארי בחוזקה, פתח בידו השנייה דלת קטנה בקיר שחשפה
תנור לוהט, משך והוציא מוט ברזל מלובן,  ולפני שהארי הספיק
לזוז, הוא הצמיד את קצה המוט לכף ידו. הארי צרח.




הוא התעורר על הרצפה עירום, במרכז חדר גדול ללא תיקרה בעל
קירות לבנים חסרי חלונות או דלתות. כף ידו שרפה וכאבה, והפצע
הגדול התמלא נוזלים עכורים. היה לו קר, והוא ניסה להתעטף בזנבו
כדי להתחמם. נערה יפה בבגדים זולים הופיעה פתאום לפניו, והוא
הצטמרר בפחד. זו הייתה הנערה מהמלון. היא הביטה בו בקשיחות
והוא חש את התאווה הישנה מתעוררת בו.
"עם מחשבות כאלו הם יטגנו אותך על גחלים לנצח נצחים" אמרה
הנערה, וקולה היה שונה ממה שזכר. עירומו הפריע לו והוא כיסה
אותו בזנב.
"שימושי" אמרה הנערה והביטה בו מבלי למצמץ.
"מה ..." גמגם הארי.
פוף חרישי נשמע ובחורה אחרת הופיעה. כשהסתובבה, הארי פלט אנחה.
זו הייתה אימו, צעירה וקצוצת שיער . היא לבשה סרבל צבאי ומבטה
היה נעוץ במחשב כף יד קטן שאחזה בידה.
"איחרת" אמרה לה הנערה מהמלון.
"הרבה עבודה היום" פלטה דמות אימו, והפנתה את מבטה אל הארי
העירום.
"קום!" היא נבחה עליו והארי התרומם, משתדל שקצה זנבו השעיר
ימשיך לכסות את מבושיו.
"ביישן יש לנו פה" גיחכה אימו, ואז פנתה לעבר הנערה השנייה
"בואי נגמור עם זה".




הגלים נשברו אל החוף וכיסו את הארי במים מלוחים וקרים. הוא
התעורר שרוע על חוף ים שומם, דיונות של חול לבן ורך נפרסו
לפניו, וצוקי כורכר גבוהים תחמו את החוף וחסמו את קו הראייה.
הוא התיישב, שפשף את הפצע ששרף ממי המלח, וקילל חרישית. הזנב
שליווה אותו בנאמנות בתקופה האחרונה נעלם, והארי גילה שהוא
מרגיש בחסרונו. גם הקרניים נעלמו. הוא היה לבוש בסרבל לבן דקיק
שהתייבש במהירות בשמש הקופחת.
לא הרחק ממנו, הוא ראה צב ים ענק שרוע על גבו, רגליו הקצרות
מתנופפות בייאוש תזזיתי. הוא צפה בו באדישות אבל פתאום קם
והתקרב אליו, כרע על ברכיו והתאמץ להפוך את הצב המפרפר.
כשהצליח, נעמד הצב על רגליו ופסע לאיטו אל הגלים, נבלע בהם
ונעלם. הארי צפה בו בסבלנות, ומלמל לעצמו "שקוף!". הוא המשיך
ללכת לאורך החוף, מרים דגים מפרפרים שהגאות הטילה אל החוף
וזורק חזרה אל הים.
במרחק הוא ראה ילד קטן נאבק בגלים. הוא רץ אל תוך המים, בועט
וחובט בגלים, ותפס את הילד, שהשתנק ובכה ונצמד אליו בחוזקה.
הוא הניח אותו על החוף וחבט בעדינות על גבו. הילד פלט מים
והשתעל ארוכות.
"איפה אימא שלך?" הוא שאל, אך הילד הניד בראשו בחוזקה ולא אמר
דבר.
"בסדר. בוא איתי." אמר הארי "נמצא את אימא שלך עוד מעט. הכול
יהיה בסדר".
הם צעדו לאורך החוף, ידו של הילד נתונה בידו של הארי, שצעד
מחייך והתמכר לצינה הנעימה של הרוח.




הוא שכב על שטיח אדום, פניו מעוכות אל הרצפה, עירום למחצה,
לבוש בשמלה לבנה ומישהו גהר מעליו. הוא היה אישה! התחושה הייתה
מרגשת ומחרידה כאחד. סכין חלקה התהדקה אל צווארו, ואיבר גברי
קשוי ניסה לחדור אליו, מכאיב לו. הוא צרח אבל כף יד גדולה
וחזקה סתמה את פיו. הוא ניסה להתפתל אבל הגבר היה כבד וחזק
יותר, והסכין חתכה את צווארו. זרזיף דם החל זורם אל השטיח והוא
נאק וצרח חזק יותר, מחפש משהו על הרצפה כדי שיוכל להשתמש בו
להכות את התוקף. עיניו כוסו בדמעות כאב ואפו היה סתום. הוא שרף
מבפנים, וחש כאילו הוא מתפוצץ, נקרע. הגבר שמעליו החל להכות
אותו בחוזקה והסכין ננעצה עמוק יותר, משתפשפת בענק הפנינים
הכבד שחדר ונמחץ לתוך שדיו.




הוא מצא את עצמו יושב עם הילד על החוף וצופה בסירת דייגים קטנה
כחולה הרחק בין הגלים. כאב עז עלה מחלציו וצווארו בער והציק.
דמעות כאב מילאו את עיניו. גל גדול התקרב ושטף את החוף, מרטיב
את רגליהם. הילד החל לצרוח. כווית מדוזה גדולה כיסתה את רגלו.
הארי התנער ומשך את הילד אל תוך המים, מתיז מים מלוחים על
הכוויה. הילד המשיך לצרוח, להתפתל ולבעוט. הארי עמד מהסס, בדק
בתוך מכנסי הבד הדקיקים, ושלף את אברו כדי להשתין על הכוויה.
הילד נרתע ממנו אבל נרגע כשהזרם הצהבהב הרגיע את כאבו, מתבונן
כלא מאמין בעור הסגול, הפצוע.
"סוטה! סוטה אונס לי את הילד!" נשמעו צרחות, ואישה שמנה רצה
לעומתם. שני שוטרים לבושי שחורים עם קסדות כחולות רצו אחריה.
הארי עזב את הילד ונמלט.
הוא גילה שהוא יכול לרוץ קילומטרים ללא הפסקה וללא מאמץ. החול
ניתז מתחת לכפות רגליו היחפות, והרוח המלוחה קיררה אותו. הוא
עצר ופתאום תקף אותו רעב נוראי, בלתי נשלט.




הארי מצא את עצמו קשור לגלגל גדול של תחנת קמח מעל לתעלת מים
עכורה. מסביבו נשמעו זעקותיהם של אנשים אחרים שהיו קשורים
לצידו. השמיים היו כהים ועגומים, וגשם טורדני ירד ללא הפסק.
"מה נשמע חבר?" נשמעה צעקה עליזה מאחוריו. הארי סובב את ראשו
בקושי רב והבחין בג'ק קשור כמה שורות מאחוריו, חבול ופצוע.
"יהיה בסדר, אל תדאג, זה בדיוק כמו גלגל ענק בלונה פארק". איש
גבוה, בעל מעיל גשם ארוך, שהחזיק פנקס קטן בידו השמאלית צעק
"סתום את הפה, ג'ק!", והצליף בו בשוט ארוך. האיש הביט בפנקסו
והביט בהארי. "פעם ראשונה. אה! זה יהיה קצר. נוריד אותך עוד
שבוע". הוא ירד בכמה מדרגות ומשך במוט גדול שהיה מחובר לגלגל.
הארי צרח כאשר הגלגל הגדול החל להסתובב לאיטו, ומשך אותו איתו
מטה אל מתחת למים הקפואים.




מתנשף, קפוא ,כולו כואב ודואב, הארי שכב על החול הרטוב. הוא
קם, נופל חזרה אל החול, גופו בוגד בו. הוא קם שוב, מקלל,
והבחין בתור גדול של אנשים עומד לא הרחק ממנו. האנשים היו
זקנים רזים ומורעבים, בגדיהם בלויים ומבטם עמום וכבוי. הוא הלך
לאורך התור, מנסה לגלות את מטרתו. האנשים עמדו בסבלנות מול
קיוסק קטן שמכר נקניקיות בלחמנייה ושתייה קרה. הארי הרגיש את
הרעב משתלט עליו, דוחק את כאבי העצמות והשרירים, מכווץ את
בטנו. הוא פשפש בכיס מכנסי הבד ומצא שטר כסף מוזר עם צילום של
אימו לבושה בשמלה עתיקה למראה, מביטה היישר אליו, חבושה בכתר
זהב.
הוא הלך חזרה לאורך התור, מביט בייאוש באנשים שהשפילו מבט,
חלקם התיישבו בחול ועצמו את עיניהם. הוא הביט אל קדמת התור
וראה איש זקן חובש מגבעת מתמוטט אל החול ולא זז. איש לא צעד
לתפוס את מקומו. הארי הרהר לשנייה, רץ במהירות ותפס את מקומו
של הזקן בתור, מנסה לא לפגוש את מבטם של האנשים שאחריו, שמלמלו
בחוסר אונים.
הוא קנה נקניקיה וברד תותים קפוא מהמוכר אטום המבט ופנה לאחור,
לוגם מהברד שהיה מתוק להבחיל ונוגס ברעבתנות בלחמנייה הגדושה.
ילד קטן במכנסיים קצרים, מורעב למראה, שצלעותיו בלטו מבעד
לעורו השזוף, ונחיל של זבובים כיסה את פניו, עמד מולו והתבונן
בו במבט מתרפס. הארי צעד וחלף על פניו אבל הילד רץ ונעמד
לפניו, מושיט את ידו בתחינה. לרגע אחד, רצה הארי לצעוק עליו
שיסתלק, אבל במחשבה שנייה הוא חתך חתיכה קטנה של לחמנייה עם
פיסת נקניקייה והושיט לילד.
הילד חטף את האוכל וצעד לאחור. הזבובים זמזמו וכיסו את
הנקניקייה. הילד ניסה לנגוס בה ולעס את הזבובים. הוא נפל אל
החול ודמם, עיניו מתגלגלות בחוריהם, ידו אוחזת עדיין
בלחמנייה.




הארי מצא את עצמו יושב על סלע גדול, מול במה מוגבהת ועליה אוסף
פרצופים מוכרים. הנערה מהמלון, מלכת היופי השחורה, המשרתת עם
הפוני, המלצרית הג'ינג'ית והנערה בעלת הרגליים העקומות והאף
השבור. כולן היו לבושות בשמלות לבנות מלוכלכות ונתזי דם קרוש
כיסו את פניהם. הן ישבו מול מסכים קטנים וצפו בהם, בקצה השני,
באפלה, ישבו עוד מספר דמויות שהארי לא הצליח לראות את פניהן.
הנערות הציצו בו בפנים מלאות משטמה ורשמו משהו על פיסת נייר,
קיפלו ונתנו לקאקו הענק שעבר ביניהן ואסף את הדפים. קאקו נהם
משהו לעבר הארי והתקדם לעבר הראש האדום הגדול שריחף בקצה השני
של הבמה. הדפים ריחפו באוויר מול הראש והוא עיין בהם, והעלים
אותם מלפניו.
קאקו ניגש ונעמד מאחורי הארי. "קום", הוא נהם, ומשך את הארי על
רגליו, מצעיד אותו לעבר הראש האדום. הארי צלע ומעד ובהה בחרדה
בראש שפער את פיו הענק והוליד גולגולת שקופה שדחקה את עצמה
החוצה. קאקו אחז בהארי בחוזקה, מוחץ את כתפיו, בעוד הגולגולת
טסה במהירות לעברו. הארי פער את פיו באימה והגולגולת פערה את
פיה לעומתו, עוטפת אותו בחשיכה.




הוא התעורר באפילה וניסה למצמץ בעיניו, אלא שלא היו לו עיניים.
הוא שמע רשרושים ולחישות וכשניסה לגשש את דרכו באפלה גילה
שבמקום אצבעות יש לו טפרים חדים. הוא חש תזוזה של מאות גופות
סביבו, נדחקות אליו, דוחפות. הוא הריח אותן, מבדיל בין אחת
לשנייה, סופר אותן, טועם את טעם פרוותן בפיו. רעב אדיר שטף
אותו, מחלחל בבשרו. הוא נעץ את שיניו בפרווה של הגוף הקרוב
אליו וסגר את פיו בכוח, ללא שליטה. צווחות החיה הפצועה מילאו
את החלל והארי חש את הזעזוע החולף במאסת היצורים שהקיפו אותו.
עשרות שיניים חדות ננעצו בגופו, חודרות את פרוותו, לועסות את
בשרו. הוא הרפה וטעם את דמו שלו, לועס ובולע חלקים מגופו, מנסה
להשקיט את הרעב, אדיש לכאב.





נכתב עבור הסדנה הק' - ינואר 2010


הסיפור שאליו קטע זה מתייחס: "הוא אוהב אותי, בדרכו המשונה"
מהסדנה הקודמת, הסדנה הצ"ט:
http://stage.co.il/forum/read.php?f=13&i=44751&t=44746







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש לך שלוש
ניחושים על מה
אני חושב...


סקס.
סמים.
ו...רוקנרול?!


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/1/11 11:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שי כץ-זמיר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה