יושב שם, כחלק מהכיסא.
מחפש, מתחפש ומתרפס על קצה חוט,
היד שלך בשלי.
בין חיוכים שווים שנדמים בשנייה,
הולכים ובאים כלא היו, אני מאבד שפיות, מאבד מילים.
אני רץ, תורי ואני משחק לפי הכללים.
שעון שחמט ארור.
ביטויי שפתיים מלטפות, לרגע שלי..
בעולם חדש, אנחנו מכירים. דיבורי אוהבים.
והקור מחכה בחוץ.
שעון שחמט אכזר.
אנחנו שוב זרים.
הבלוז מתנגן ואני שורק לבד.
מקורקע...
המסלול נגמר ואין המראה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.