נמצא בחושך באפלה, צועד קדימה ישנו כוכב שם למעלה...
שמעיר לי מעיר את מקומי ואיך שאני מסתכל אליו הוא כבה

אני צועד וצועד בחושך לא רואה כלום , הכל חשוך, מנסה לדמיין את
המקום שאני נמצא בו
כמו עיוור אבל לא מצליח, הדמיון הפסיק לפעול.
מנסה איכשהו להתגבר על החושך, אני מתקדם לאט לאט בתוך החושך
מפחד להיתקע  במשהו, אין בידי כלב או מקל. זה רק אני הגוף שלי
והחושים שלי.

אני מתחיל להתעייף . צעד ועוד צעד... לא יודע לאן אגיע, לא
יודע אם הנני זז או עומד. לא מרגיש קור או חום, אין שום ריח
באוויר, אין רוח. ככל שאני מתעייף, אני לאט לאט  מתכופף, לאחר
צעד ועוד צעד... אני כבר כמעט הולך על הרבע וכשאני מגיע לשלב
הזה הנה מופיע עוד כוכב ועוד אחד.
אני לא מאמין אני כל-כך מאושר יש ביכולתי להריח, לטעום להרגיש,
לראות  אבל איך שאני מסתכל למעלה שני הכוכבים נעלמים . כך הלאה
אותו דבר קורה תמיד מתווסף כוכב אחד

היו עשרה כוכבים  הפעם הבנתי שאני לא צריך להסתכל למעלה אלא
פשוט עם הראש למטה. אני צריך להיות מאוכזב לעצמי על שהגעתי
למצב כזה. על שלא הבנתי שעם כל צעד וצעד אני גורם לעצמי השפלה.
לא היה בכוחי לשאת את המשקל של האשמה על עצמי. התיישבתי
והתחלתי לבכות

לא היה בידי כלום לא מים לא אוכל, אני צועד וצועד עם אותם עשרה
כוכבים זוהרים אבל עכשיו הם זוהרים פחות. הם גם איבדו את כוחם,
אין בידיהם שום עוצמה הם מתרוקנים מהחיוביות שהייתה שם.
אני לאט לאט הולך הכל שוב נעשה חשוך אני נופל לתוך בור. קשה לי
כל החבטות בגופי גרמו לי לרצות לחזור אחורה ולא להסתכל על
הכוכב השני אלא פשוט להתכופף טיפה למטה להרכין את ראשי.
רציתי לחזור אחורה שלא אוכל להרגיש שום כאב אך היה מאוחר מדי

אני נופל ונופל ולא מפסיק ליפול, מנסה להיאחז במשהו אבל ממשיך
ליפול. ליפול וליפול כל חבטה כואבת  כל מחשבה על הכוכבים גרמה
לי עוד יותר כאב. רציתי להתרוקן לשכוח מהכל. לא יכולתי היה שוב
מאוחר מדי. ככל שאני נופל חושי מתערפלים.

פתאום אני לא רואה כוכבים, אני רואה ירח. ירח גדול ומאיר שמוסר
לי שהחיוביות שבו תישאר לנצח. לא היה לי הכח להאמין לדבר הזה.
ופתאום נחבטתי הירח נעלם כלא היה. מבין מכיוון שמשהו העיר
אותי. והמשהו הזה הייתה התרסקות כמעט נשברתי לחלקים.  
עצרתי בצד לא זזתי ממקומי מנסה לחשוב איך אפשר לצאת מהבור מה
אני אמור לעשות
אין בידי פנס אין בידי נרות וגם לא לפיד. הכל חשוך הכל
מעורפל...