[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני מביטה בך, לבושה בסווטשרט האדום שלך, שמתעתע בגבול הרזון.
מביטה בך, ואת חלולה ואינסופית.
זה המבט שלא הכרתי.
זה המבט שכולם דיברו עליו ואמרו לי "יש לך מזל שלא הכרת אותה
כשהיא הייתה ככה."

ואני מביטה בך, ואת נראית מוחשית אבל שקופה. את מכוסה אך
עירומה.
אני רוצה לחבק אך אני מרגישה שתתפוררי בין שתי ידיי.
רוצה לנשק ופוחדת שמא ישרו שפתייך ארצה.
את שברירית אך נוקשה. את מחייכת אך קשה.
לקחתי לעצמי דקות ספורות לדמום. כל מה שעולה לי בראש הוא כמה
רזית. כמה חולנית את נראית.

הדבר שהדאיג אותי מכל כשניתקנו קשר הוא שתחזרי לזה. להיות
הבחורה שבורחת מבעיות בעזרת כמה ראשים, סטלה מרחיקת גבהים
ונפילה כואבת לקרקע. פחדתי להכיר את הבחורה שלא רצו שאכיר.
הבחורה שהצילה את עצמה, זו שהייתי כ"כ גאה בה ומדברת איתה בדרך
לאוטובוס, בדרך לקצינת מבחן.

חיכיתי לטרמפ וישבת איתה. היינו שלוש. והייתי אוויר.
יכולתי לדמיין את עצמי מושכת את שערותיי בחוזקה ואומרת לעצמי
"אמרתי לך. "
ידעתי שהמילים בטלפון היו יפות מידי, ארוכות מידי, אוהבות
מידי. כ"כ רציתי ליהיות איתך ביום שהתקשרת אליי אחרי שהעפת כמה
ראשים ובלעת לשוכרה כמה בקבוקים טובים של בירה, וסיפרת לי על
כך בכנות של שיכורים, על איך התגעגעת לטעם הגראס. והיה אסור לי
לבכות. כי לא רציתי להבהיל אותך. כי לא רציתי להחזיר רגעים
אינטימיים מהקשר שלנו. ניסיתי להעביר לך כמה מילים לא ברורות,
שאפילו אני לא הבנתי . ובפנים הלב שלי קפא, נשבר, רוצץ ונפל אל
תוך חלל הבטן.
חיכיתי לטרמפ וישבת איתה. היינו שלוש, דיברתן ביניכן לבין
עצמכן, והייתי אוויר.
פתאום את שואלת אותי "למה אני לא נשארת לישון אצל החבר'ה
כאן?".
ידעתי שאת סתם מתחילה איזה סמול טוק אחרי חמישה חודשים שלא
החלפנו מילה, אני בליבי כאבתי שזו לא הזמנה.
הבטתי ולא הבטתי, עניתי ולא עניתי, חייכתי חצי חיוכים. לא
יכולתי להביט ברזון הזה, בחורה שהיא פסל חרסינה אך מקיפה עצמה
חומה בעלת אלף שומרים. ראיתי אותך נשברת ולא יכולתי לעשות
דבר.
לחצי דקה תמימה הבטנו זו בעיניה שלו זו,
וכאבתי אותך,
ובכיתי בליבי אותך,
וחשקתי בך,
ואהבתי אותך כ"כ.
והזדקקתי לך,
ובסתר האזנתי לך,
ונשבעתי לך,
בליבי. שלא אתן לך ללכת ממני שוב.

ואז המון תמונות בראשי רצות ברכבת מוות זו אחר זו, סדין מוסט,
שמיכה נזרקת, בגדים מורדים, מכנסיים נפתחות, ואז האמת. אני ואת
גוף אחד. ואז האמת. אני ואת ראש אחד, ואני מרגישה שאני לא
צריכה דבר בעולם חוץ ממך.

את מסיטה את המבט, או אולי בעצם אני.
אני מפחדת להפוך שקופה כמוך. מכפתרת את מעילי, שמה צעיף על
צווארי מחשש שחשת בחטא שהתרוצץ פרא במוחי.
ונזכרת, שזו הייתה סתם שאלה מכיוון שהיינו שלוש,. והייתי
אוויר.

הטרמפ הגיע. נשמתי לרווחה, נחנקתי בדוחק, של המכונית, של הלב,
של המחשבות.
הלכתי מן הצומת לכיוון היישוב ואמרתי לעצמי שהתשובה האמיתית
שאי פעם ארצה לקבל ממך,

היא איך אוכל אי פעם להפסיק לאהוב אותך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תוחזר הלן קלר
לאלתר!



בוליביה בקריאה
נרגשת (ויש
המשך...)


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/12/10 15:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דאני כהן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה