ליאנה גוילי / זו שהיכתה בך שורש |
ורגליה ננעצו באדמתך
היא הדמעה הסמויה
בגרונך.
אתה עוצם לבך והולך.
אולי כשתרחיק
אל אופק, נודד בין
שקיעות לזריחות
תקרב לאותה אמת
קמוטה,
אשר שאגה
בקול ענות
ולא פקחת עיניך.
חושך טרוף שינה
לוחך אוזניך ולוחש
האהבה שהייתה כאן פעם
גזה
ולבך -
צדפה מרוקנת.
זריחה נחרדת, מאפירה
כשצל ארוך משרטט
על מוניטור האופק קו שטוח.
באפלה דמומת הולם
גואה יפחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|