כותבת את הרגע.
נוצרת עוד כאב שבא לפתע.
יוצרת פסל קרח,
שיקפיא את הפצע.
רגשות רגשות, ומיטה אחת באמצע.
עוצרת דמעה רכה, שמזמינה; את חברותיה.
לא עוצרת.
הכאב יראה את הדרך.
מתפשרת, באוויר תחושה מוכרת.
לא, הפעם אני לא מוותרת!
מחליפה מרכך וסבון,
התחושה קצת עוברת.
ואתה, עוד גר בדירה ההיא, בטח.
מגדל את העלים בערוגה ההיא, בטח.
עובד בעבודה ההיא, בטח.
ולא זוכר, מתי חווית אהבה כמו האהבה ההיא. בטח.
28.12.09 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.