דיקרו אותי בלב, נהפכתי קרח,
ממולאת נסורת,
ממונעת קפיץ.
שימרו אותי בבוידעם, סדרו אותי בחורף.
שתו לי את כולי, את כל המיץ.
אוויר נע בתנודות מחזוריות מתוך גיטרה,
פאנקיסטים צועקים שהם רוצים לצעוק,
אזכיר לכם איך פעם, לפני שהתבגרתם,
ידעתם, רק לפתוח את הפה ואז לדחוף.
חברו אותי לקיר, חיתכו לי את הכבל.
תדליקו ת'אורות, סיגרו את התריסים.
דחפו אותי קדימה,
אל מכונית נוסעת.
תחשבו עלי,
בלילות יבשים.
חשמל שירטט במרץ בין תאי המוח,
רעיונות שחכמים מדי לטובתם.
איך הסתדרתם אז לפני הפילוסופיה,
כשדברים היו פשוט עצמם.
דיקרו אותי בלב, נהפכתי קרח,
ממולאת נסורת,
ממונעת קפיץ.
שימרו אותי בבוידעם, סדרו אותי בחורף.
שתו לי את כולי, את כל המיץ. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.