כבר שבוע שלישי שתמונתך מרותכת להכרתי.
כאילו מביט דרך שקף תמונתך, כשאת חדה מהמציאות.
גם כאשר מנסה לפקס מבטי על הרקע, שקיפות יופייך שרודף אותי
מתכהה ולא נותן למחשבתי לנדוד.
רוצה לחפוף את השקף למציאות אך את כבר אינך...
עוצם את עיניי ואת בוכה את דמעותיי.
רוצה אותך שוב אך לא אוכל להסתכל בעינייך לאחר שהפכתי אותן
עצובות.
התייאשתי...
חשבתי שאם אתעמק בתמונתך אמאס בה. לא כך היה...
שפתייך יבשות ומבקשות את לחות שפתיי.
עינייך עצובות ולחייך מעצבות את מסלול דמעותייך.
שקעתי...
לפחות עד מחר