בשיר אשר שודר ברדיו
מיד לאחר דיווח על תאונה קטלנית
שמעתי את מוריסיי שר:
"And if a double-decker bus crashes into us..."
מיד בירכתי על החיבור האקטואלי
המעיד על עומקו האינטלקטואלי של העורך המוזיקלי
שהרי הציניות תכונה נרכשת
חיונית באזורנו
אינה מובנת מאליה

יש בה את הכח

להשכיח דאגות
לרכך מכאובים
לטייח סבל
להקהות חושים
לסמא עיניים
להשליך רגשות כנים בהינף היישר לרפש הצמיגי והלח
בתעלה שבשולי הכביש המהיר לצד חיות מתות ופגרי מכוניות
אשר קיפחו נסיעתן בתאונה קטלנית

ובעצם?
כמה אנשים היו מוכנים באמת למות לצידך ולומר:
"Well the pleasure and the privilege is mine"