ניקול עילם / פטגוניה |
קרחונים בפנים
חושך בראש
והלב על הפנים
כחול עד הסוף
מהמבט ועד החוף
הוא אהב
את העיניים
אבל לא אהב את הנוף
הוא קרא לי הקרחון המתנפץ
ואני שתקתי
כי הבנתי
שהוא מחכה בציפייה
משתוקק
לראות אותי נשברת
אז אני כל לילה מתעוררת
בגוף אחר
מביטה
איך למרגלות המיטה
צף עוד חלק
שהשתחרר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|