כי הוורד המושלם, הנחשק,
דורש חיפושים רבים אחריו
אשר גם בתום המסע
אולי תביני, כי לשווא היה.
והמשכתי ללכת
ממהרת יותר
מבשנייה הקודמת
חותכת יותר
את כל הנקרה בדרכי
אך שוב
תחושת הזרות
והניכור המתעצמים בי
נוכח העוברים והתועים
כבר לא היו זרים לי
והשמיים
מביטים בי בחזרה
בארשת מתיימרת
לומר ולחדש
דבר משמח כזה או אחר
אך אני
דחיתי בנימוס את עצתם
והמשכתי ללכת
כבר פחות ממהרת,
פחות בטוחה.
ואילו השמיים
טרם השיבו
על תהיותיי
כששאלתי,
אולי טעיתי
בתעיותיי
וכשסוף סוף
הגעתי
למחוז חפצי,
(או לא)
שמתי את הורד
בצנצנת עם מים
והבטתי בו,
מהופנטת מיופיו
ותוהה, עדיין. |
