רוצה אני בחיים של קביעות בבלתי-צפוי.
חיים בתהליך תמידי, בהווייה המתמשכת.
לצחוק, לשמוח, לפרוץ בבכי; להיעצב,
לכעוס, לקנא; לנקום,
לרדוף את הצדק באשר הוא נדרש.
לקום לאור השחר עם עיניים פקוחות לחווייה,
מוכנות לצפות בבלתי-נראה,
להיעצם ולהיסחף אל הגלוי,
להתכסות בבדים של מציאות הנתפרים ככותונת הזיכרון
עם רקמה, מחוט כסף צרוף, הנמשכת עד בלי-סוף; הזמן.

רוצה אני במתיקות ובמרירות.
לטעום מפירות החיים, להכניסם אל-תוכי ולהיות אחד.
ללמוד קטנות מהעלים, ועדנות מנשירתן בסתיו.
ללמוד גדולה ועוצמה מהגזע הרם, הנושא על גבו את משקל כל יתר
                                                           
            חלקי העץ.  
ללמוד אחווה ומשפחתיות מהענפים המרובים, המסתעפים והולכים,
הולכים ומסתעפים; כאחים, כל אחד בכיוונו
הבאים כולם ממקור אחד.
ללמוד מסורת וכבוד מהשורשים,
והתחדשות ותעוזה מהפירות.
ללמוד הנהגה מהטבע, ויוצרו.

רוצה אני להריח את ריח השדות לאחר הגשם הראשון, ריח התחייה.
להריח פרח, סתם כך, באמצע הדרך.
בצד כביש סואן, לעצור, להתכופף, ולקרב את נחיריי אל עלי
כותרתו.
לשאוף לרווחה.
הם קיימים שם בשבילנו, מחכים שניזכר.
ועוד לא שכחנו לגמרי.

רוצה אני ללכת אל החוף.
להוריד את נעליי ולהתפשט מבגדיי.
ללכת על החול, לאט.
לחוש את חומו, כפות רגליי טובעות בו וגרגיריו חודרים אל-בין
אצבעותיי.
להיכנס אל המים, ידי פשוטות לצדדים.
לחוש את הים הזורם בכפות ידי, הגלים המתנפצים אל חזי, בקצב
                                                           
            פעימות ליבי.

רוצה אני לבוא אלייך. בשקט, בליל.
להיכנס אל מיטתך.
לשמוע אותך לוחשת אל אוזניי, חרישית.
להמס, מותכים באהבה.
לשכב עירומים, זה בתוך זו, "ולשוננו רינה".

רוצה אני בחיים של קביעות בבלתי-צפוי.
רואה אני ילדים משחקים ברחוב, שומע אני את קולותיהם השוחקים.
אין הם מתביישים בפני זרים, הם אינם מלאים במחשבה עצמית.
להנות בתמימות, באהבה.
רוצה אני בחיים של קביעות בבלתי-צפוי.
לבנות, להשלים, לעבוד; ליצור,
לברוא, להגן; להלחם,
לרדוף שלום באשר הוא נדרש.
להיות-

רוצה אני נצחיות ברגע.
לאהוב

את דרך החירות אותה שכחנו, עלינו להשיב.
לתפוס את החיים בחמשת חושינו,
ולהיאחז בהם ביכולת האדירה אשר ניחנו בה- האהבה.