|
היא לבדה מסתובבת
והחום מכה בראשה
כבחלום היא הולכת
ופרח ורוד בכף ידה.
על הספסל מתיישבת
ומבטה בעץ נשא
ומולה כלבלב נובח
ומקשקש בזנבו הקצר.
איש לא נגש אליה
ושאל הוא לשלומה
איש לא חושב עליה
ומתעלמים מקיומה.
בידה אוחזת פרח
אותו תעניק מלבבה
לזה שישב לצדה
ויתעניין ברחשי לבה.
ואתה בשביל פוסע
אץ פן תאחר
ובאפך ניחוח הפרח
שבידה הוא מתעצב.
אתה נגש ומתיישב
מביט בעיניה ושותק
נושם ריחו של פרח
וללבך היא תצטרף.
|
|
|
-אבל נאוה,
חילקתי את
ירושלים
-ב2 בלילה?! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.