כל חיי הייתי מחוץ למעגל. צופה מהצד, מתבוננת פנימה
והם- אנשי המעגל - גם הם ראו אחד את השני, אך לא יכלו לראות
מחוץ למעגל, וכך הם לא ראו אותי.
פעמים רבות זממתי לי ותכננתי תוכניות: איך אכנס למעגל, אבל אף
פעם לא הצלחתי להישאר בתוכו לאורך זמן.
עם השנים, התרגלתי לחיות בחוץ, ולמדתי לבדר את עצמי מהתנהגותם
המשונה של אנשי המעגל, שכמו דרך חלון חד- צדדי, לא הבחינו בי.
רק אני ראיתי אותם.
הייתי בודדה למדי שם, ואז יום אחד, הרגשתי נגיעה קלה בכתף.
הסתובבתי לאחור, וגיליתי לתדהמתי אדם נוסף - שם מחוץ למעגל!
"מה את עושה פה?", הוא שאל.
-"לא הצלחתי להיכנס," עניתי, המומה מהעובדה שסוף סוף מישהו
באמת רואה אותי. "ואתה?"
-"כבר מזמן הפסקתי לנסות. בואי", הוא חייך והושיט לי את ידו,
ואז התחלנו לטייל. מגלים בפליאה אחד על קיומו של השנייה, לאט
לאט התרחקנו מהמעגל.
אחרי שיחה ארוכה נעצרנו. היינו עכשיו רחוקים מאוד מהמעגל,
ובקושי ראינו אותו.
"את רוצה לחזור?" הוא שאל. הבטנו זה בזו בציפייה.
-"לא", עניתי.
מצאתי, יחד איתו, מעגל משלי.