לא מוצאת מטפורה נכונה
בכדי לכתוב בשיר  
את קבורת-הזרוע מוצפת אור-הירח.

אולי הייתי כותבת: אנדר-וואטר
ומדמה אותנו לדגים.
אור-ירח אמנם סמיך ממים -
בעבור מוות בטביעה הוא טוב מספיק.  

אולי הייתי כותבת: אנדר-סטייטמנט
ומכסה מלים מיותרות
(כולן)
אל מותן בקו שחר, ישר, עבה.

ואולי, כמו שצריכים לבטא את
ה"נו" ב"נולדתי"
בחישוק-שפתיים של מוות,
צריכים לבטא את
ה"מ" ב"מוות"
בחישוק-שפתיים של אהבה.

תמיד היית השיר
שלעולם לא אצליח לכתוב.

(כמחווה ליואל הופמן, וליותם.)