שעתיים אחרי כן, אני כפוף, מייצב את עצמי בהססנות מול שולחן
המחשב. הוא כבד! אלוהים, הוא אכן ענק. חזק מאוד למרות שהוא
אוחז בי בעדינות, והאיבר,
הזיין? השמוק? <הכלי?> (המילה הזו שלא סובל!) הזרג? מה?
אני מרגיש אותו מלחך והוא מגשש.
"תספר."
"בגיל 17 היא ידעה."
אני אומר.
"נתקענו במאי 67 בתל אביב, אבא היה במילואים, ("ההמתנה" י.באג)
אצל חברים שלהם בלי אוטובוס אחרון. (היו חיות כאלה. לו הפסדת
אותו בסביבות 2100 - ת"א טבריה העולם נגמר לאותו יום. י.באג)
סידרו לנו לישון בחדר של הבן שלהם שכבר היה חייל."
"ו...?"
והאצבע ... בעדינות... אני מביט בתמונה במסך והאצבע מגיעה
למטרתה כשאני נאנק מכאב.
"אח...חח..."
"ו...?"
"מיטה אחת! עמד לי רק מלהבין שנהיה במיטה אחת! אתה תופס מה זה
לראות את אמא שלך מתפשטת אפילו שבחושך ועם הגב אליך ולובשת
חולצה גברית רחבה וארוכה כזו... הכל לבן לבן בהבלטה לחדר...
החזה... השדיים... בולטים לצדדים! ראו אותם!"
מגע קריר ואני יודע הוא <מכין אותי,> נוסך ג'ל על בסיס מים
מיוחד לחדירה רקטאלית שקניתי בשבוע שעבר.
"אל תגיד שזיינת אותה כשאתה בן שבע עשרה ופאקקק... "
אני מרגיש לחיצה מכאיבה.
"היא שווה! תמשיך!"
"לא, אבל שהיא נכנסה למיטה היא הרגישה."
"את הזיקפה?"
אין לי צורך לענות, ידו החופשיה מרגישה בדיוק. הוא מאונן אותי
בתנועות ספורות, מדוייקות ומשם אני ממשיך לבד.
"מה היא אמרה?"
"אמרה יוני, אסור לנו. המילה "לנו" לא נתפסה לי בהתחלה. רק
שנתיים אחרי זה שחזרתי לחופשה מהתעלה."
הוא חודר!
איבר מין מדהים מתעקש, הודף, נלחץ, מרחיב, אני לא מסוגל לשחרר
והוא מתעקש. אני יודע זו הכיפה, הוא נכנס!
"ואז שכבת איתה?"
"אלוהים... כן...
אבא שוב היה במילואים גם הוא בתעלה, ערב לפני זה דברנו בטלפון,
תאר לך, דרך כל התחנות המחברות מעוז - פלוגה - גיזרה - חטיבה
ומצ"א! (מרכזיה צבאית, י.באג) והיא אומרת שני הגברים שלי לא
בבית, זה משגע אותי לדאוג ככה, שמעתי מה קרה במזח וההרוגים,
(מעוז המזח, י.באג) תבוא כבר לחופשה. ואני אומר בלי אוטובוס
אחרון? והיא אומרת יוני, תבוא. ואסור לנו!"
(...)
מרגע זה אינני בתול! אני חדור! אלוהים גבר מזיין אותי!
"כשהגעתי, כבר במסדרון התחבקנו. ככה שהתד"ל [תיק גב שאז עוד
אמרו 'תרמיל,' (<תובלת דרג לוחם> .) י.באג] חיבוק אחד ארוך
מדי..."
"פאקקק... היא שווה האמא שלך..."
הוא מתנועע ומגביר קצבים. אני מאונן לעצמי קשוי קשוי קשוי.
"תזיין אותה?"
"לא."
הוא עונה ומפמפם אותי.
"אני מזיין אותך כשהיא רואה! ממנה הגעת לזה שאתה מדבר עם גברים
ומשם למיפגשים!"
"ומישם להומאיזם?"
"זה משנה?"
"לא... אתה טוב... הזיין שלך... הדוגי הזה מולה..."
"דפקתם בדוגי?"
"אתה הזוי...
היא הראשונה שדפקתי בדוגי! לא בפעם ההיא שחזרתי מהתעלה אבל היא
ראשונה... אווו.... אתה קורע אותי!"
"עכשיו תספר לי יותר! יותר סטוי!"
"סטוי זה ליל הסדר 1975 היינו אצל ההורים, אשתי, הבת, להם היו
גם אורחים, אחרי הארוחה אמא שטפה כלים ואני הייתי ילד טוב
לעזור לה... ככה... אחרי כל פעם שזה היה כמו מחדש כאילו פעם
ראשונה, רעידת אדמה ממש, אבל אחרי זה היו היסורי מצפון ההם,
והשבועות והנדרים שזה נגמר. והחזיקו בדיוק עד הפעם הבאה...
ואז, שהתחברנו, כל פעם כאילו פעם ראשונה... אוווו.. איך הייתי
דופק אותה! ואז, אחרי שנה שלא שכבנו אני עומד מאחוריה וכאילו
עוזר לה לנגב ת'כלים, מרים ת'חצאית, מחדיר, שנינו יודעים שאם
מישו ייכנס נראה את הצל במסדרון ואז אני נסוג, החצאית נושרת
מעצמה חזרה ומכסה... ככה, דקה אחת! כמו כלב וכלבה
בעשרימ'ומש'ו תנועות מהירות מהירות והשפרצתי ככה שהיא כמעט
צרחה."
"תמשיךךךךך...."
הוא מתנשם. וקורעעעעע. קורעע אותי ממש.
"שעה אחרי זה.. הייתי בעוד דוגי.
עם נגה... כשאמא הייתה אצלנו או שהיינו אצל ההורים שהייתי
דופק את נגה..."
"אשתך?"
"כן... אווו אתה מכאיב... שהייתי דופק אותה שאמא אצלנו הייתי
משתולל..."
"שהיא תשמע? שתדע שאתה מזיין?"
"כן!"
אלוהים כמה הוא כבד, כמעט קרסתי לפנים למסך שממול כשהוא ממש
מפוצץ אותי כמו אייל- ניגוח מול חומה שקרסה.
"הפחד הזה שנגה תגלה, אבל זיינתי אותה בפראות ואז היא פתאום
אומרת לי, שחזרתם מהכלים עמדו לאמא שלך הפיטמות בטח יש לה חזה
מדהים. ראית אותה פעם ערומה? ואז התפוצצתי. השפרצתי בטרוף ונגה
גנחה בקול וידעתי שאמא שומעת הכל. זו הייתה הפעם היחידה שהיא
אמרה מש'ו על אמא ואני בטוח שהיא ידעה."
"היא ידעה. אמא שלך משכה בכל החוטים. גם שהיא איננה, עכשיו
היא גם רואה אותך נדפק!"
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.