את ילדה מיוחדת, והיתי אומרת שאני מעריצה אותך, אם לא הייתי
תפוסה על ידי גיא.
אל תשאלי מי זה גיא, זה יכול להיות גיא אבני, גיא לוי, או
אפילו גיא זוארץ, אבל אל תתייחסי, כי זה סתם חבר דמיוני, בגלל
שיש אנשים חמודים בעולם, אני חייבת לומר, אבל לא מספיק חמודים
בשביל לומר כן כשהם צריכים.
מה לעשות, יש אנשים שלא יודעים מה הם מפספסים, את יודעת,
לפעמים החיים לא נותנים להכנס, ואז יש לך שתי אופציות:
אתה יכול לבכות על גורלך המר, להתמרח על כביש איילון ולהשתעשע
במחשבה על מספר השניות שיקח עד שהמכונית הראשונה תדרוס אותך,
והאופציה השניה, היא להיות אפסית וללכת לספר לו שאת עוד רוצה
אותו אפילו שעברה כבר שנה, ואם הוא אומר איזו תשובה מיוחדת
כזאת, כאילו מנסה לברוח בצורה מקורית ואומר:
"אממ... אני לא סגור על עצמי... אממ... אני לא יודע מה אני
רוצה."
הרי שמכאן יש שתי אופציות:
א) לומר לו: "או קיי, אני מבינה אותך, לא חשבתי שתגיד אחרת,
סתם רציתי להפטר מזה, לא חשבתי שיצא משהו בכל מקרה."
ב) לזרוק אותו מהקומה השמינית מהמרפסת המצועצעת עם עציצי
הבוגונביליה שהצמיחו "פרחים כל כך יפים... וואו איך הצלחתם
לגדל אותם ככה...?"  ולרסק אותו לתוך האגם היפהיפה שלו עם
הברבורים (סליחה... ברווזים...) למרות ש"שיווו הזונות לקחו מפה
את כל הברווזים שלי!" אז כרגע אפילו ברווזים אין! רק הדשא,
המים והבניים החדש ממול, ששרון ה"מולטי זמרת-רקדנית-סופרסטאר."
וואטאבר, ידידה שלו עברה לגור שם, בקומה התשיעית יש לציין,
ועכשיו היא תוכל לשרוץ אצלו בבית עד השעות הקטנות של הלילה,
לשתות שוקו, לשחק דוקים, לראות ערוץ נשיונל ג'אוגרפיק או
להסתכל על התמונות שלו במחשב תוך כדי שהוא מזמין אותה לשבת לו
על הברך, ואת חושבת לעצמך -
"מה?? אתה מסכים שאני אגע בך??" ואז זה בטח אומר משו, אולי
כדאי לומר לו שאני עוד רוצה אותו? אולי אני גם לא אחטוף על זה
מכות אחר כך, מי יודע.
זה נורא מצחיק שאת עוד בטוחה שאני כותבת לך את מה שהמורה
לספרות מכתיבה, אני בטח אחטוף על זה שאני סתם כותבת שטויות.
אני מקווה שיהיה לך יום מדהים, תהני, תסתכלי על העננים ותהני
מציוץ הציפורים...
את יודעת, ליטל, יש כל מיני סוגי אנשים בעולם.
יש אנשים שהם שם כדי לצלם ממך סיכומים באזרחות, יש כאלה שהם שם
כי את מכינה להם שוקו הרשי'ס בדיוק כמו שאוהבים, ויש פשוט כאלה
שהם שם כי באמת טוב להם איתך.
אבל בואי נדבר דוגרי -
מי אוהב אותך בכלל?
מכאן נובע שהעולם הזה מסריח מניו יורק ואפילו עד רפיח, שחורים
ולבנים, בכל מקרה נמות גזענים...
מסקנה, מחר צריך לקנות לי מכונית אדומה ולדרוס את כולם.
את יודעת שאני כמובן רק צוחקת, ומה לעשות ליטלו'ש, יום אחד
הבלונדיניות תהרוג אותך.
לא מתוקתי, בורר אפונים זה לא מקצוע, וזרזיר זה לא צומח, ולמען
האמת גם לא חי.
בכל אחד מאיתנו יש זרזיר קטן עמוק בפנים, שמת לצאת החוצה
ולצעוק -
"אנשים! תסתכלו סביבכם! אתם תמיד מחפשים את הטוב שבחיים בדברים
חומרניים, קונים כל מיני בריכות לגינה, שמשיות, קוקוסים,
שפתיים מסיליקון. אבל למה אתם צריכים את כל זה כשיש לכם אותי?
תסתכלו עלי, פשוט סמל המושלמות...
טוב אני חושבת שפה אפסיק להתבדח, יש לקחת את כל הנאמר לעיל
בהומור, רציתי לפתוח במכתב קליל שכתבתי לליטל  בעודי מנסה
להכנס לאווירה של מבחן בחיבור.
שיהיה לכם יום מושלם,
כל טוב לי,
להתראות, שלום , ביי.