[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תאו גלבאן
/
בין הכנרת לחברון

22:13, היו צריכים להחליף אותנו כבר, הרחוב ריק לגמרי כבר,
פתאום גוף מקפץ יורד ממעלה הרחוב לעברינו, ילדה קטנה, לא יותר
מבת 9, שמלה לבנה וחולצה וורודה, עיניים ירוקות, שיער חום בהיר
וחיוך מדהים, שאלתי אותה מה היא עושה בחוץ באמצע חברון בשעה
כזאת, "אני חוזרת הביתה לארוחת ערב", היא אמרה לי והסתכלה עלי
כאילו שזה מובן מאליו,"את לא מפחדת?", היא הסתכלה לי בעיניים
עמוק כמו כלבלב שהשתין על השטיח ולא מבין מה הבעיה בזה, "ממש
לא..... אני גרה כאן".

אני ואת שוב על החוף... יש קצת רוח, לא יותר מידי, מספיק רוח,
מספיק בשביל לא להציק ומספיק לגרום לגלים לשיר סרנדה מתנגנת
ברקע, מספיק רוח בשביל לגרום לשיערך לעטוף את פניי ולא מספיק
רוח בישביל לכבות את הנרות, יש מספיק אור בישביל שאראה את
עינייך נוצצות, יש מספיק אור בישביל שישאירו אותנו לבד, יש
מספיק כנרת להכיל את האהבה הזאת ויש מספיק יין לשנינו.....

"תאו"... "תאו קום"... "תאו קום אתה עולה פטרול הדסה"... כוס
אומו, 5:47 לא יותר מארבע שעות אחרי שהלכתי לישון.
שש מחסניות 2 רגיל 3 נותב 24 רגיל, ח"ע, ת"א, קרמי, ליטר וחצי
מים, קסדה, נשק טעון, נצור ועם כדור בקנה.
כל כמה שניות אני מלטף ברכות את הניצרה, מוודא שלא יהיו
פדיחות, אנחנו הולכים בקאסבה כשכל מי שעובר לידנו מסתכל עלינו,
לא יודע אם אלו מבטים של שנאה, של פחד, יראת כבוד או אפילו סתם
זילזול, אבל כל מי שעובר יודע, אף אחד לא עובר בינינו, הם זזים
לצד, מכונית שבאה ממולנו עוצרת ומכבה את המנוע, מין נורמה כזאת
שידועה לשני הצדדים.
שקי תבלינים, כמון, כוזברה, פפריקה חריפה ומתוקה, רוזמרין,
ג'ינג'ר, טימין, מרווה, נענע, מלח גס, פלפל שחור ועוד המון
צבעים. ריח חזק של גבינת עיזים מלווה את רוב השוק, והחלק השני
מלווה בריח של בשר שכנראה לא כל כך טרי, בחלקים שאינם מנהרות,
השוק מעוטר ברשת ברזל בחסותו הנדיבה של צה"ל, שמגינה על עוברי
השוק מידויי אבנים מהצד היהודי. אחרי כל שעה עושים הפסקה,
נכנסים לתוך בניין נטוש, קומה שלישית, שהיה פעם בית מרקחת,
עדיין יש טרופות על הרצפה פה ושם, ריח חזק של שתן וצואה, אחד
נשאר לשמור בחוץ בזמן שהשאר נחים בפנים, מדברים על האזרחות,
לפני אחרי ותוך כדי הצבא.

"מתי נתנשק? אוהב אותך לנצח, הבאתי לך פרחים, יין ותפוזים"...
את יודעת, למרות שעבר כל כך הרבה זמן, אין יום שאני לא חושב
עליך, נזכר באיזה משהו, או שאיזה שיר צובט לי בלב, או מביא לי
אגרוף לצלעות.

לא קרה כלום, עדיף שכך, חוזרים בלילה למוצב ומחר חוזרים הביתה,
יש לי המון מחשבות, יותר מידי מילים שמנסות להסתדר למשפט בתוך
הראש, יותר מידי זמן לא כתבתי, והאותיות כבר עולות על גדותי,
נשפכות החוצה בכל רגע שמזדמן לידיי עט ודף, או אפילו על היד,
על הבטונדה, בעמדה או סתם על הקיר בשרותים.
עדיין מצייר מידי פעם, מתקשר פה ושם, כשממש נמאס. כשאני לא
מצליח להירדם אני יוצא החוצה לעשן סיגריה, חצי ב' בלי לקשור את
השרוכים, הנשק קר, והמגע שלו עושה צמרומורת קלה, לוקח שכטה
ומלטף את ההדק, מנורה ישנה גורמת לעשן להיראות כאילו לא זז,
אני מעביר את האצבעות בעשן, מכבה את הבדל, זורק לפח והולך
לישון, מסריח ועם טעם של ניקוטין בפה.
הראש שלי נשען על החלון של האוטובוס, בדרך לקיבוץ, עולות שלושה
בנות, שתיים מהן עם חצאיות ואחת בשרוול דייגים כתום, לאחת יש
רסטות, לאחת שיער ארוך וחום עם פרח ושאריות דשא שכנראה נשארו
כשהן חיכו לאוטובוס, לשלישית יש שיער שחור, גלי וחצי אסוף.
עיניים חומות וירוקות, מתיישבות במושב מאחורי ומדברות על איזה
כיף לחזור לכנרת שוב, שהולך להיות בנזונה, אחת מדברת עם חבר
שלה בטלפון, מנסה להרגיע אותו ומבטיחה לו שהיא אוהבת אותו,
מנתקת ולוחשת לחברתה משהו באוזן, היא צוחקת, העיניים הכחולות
התיישבה במושב לייד כשגם ראשה מושען על החלון, היא נראית כאילו
היא חושבת על דברים חשובים ועמוקים, היא מסובבת את ראשה אלי,
סובבתי את הראש חזרה לחלון. היא חייכה וחזרה למחשבות העמוקות
שלה.
אני מגיע לדירה, מוריד את החולצה ותולה אותה על קולב, אני
מוריד את התג והסיכות, את הכומתה אני שם על פסל של דביבון שיש
לי מעל לטלויזיה, אני הולך למקרר ומוציא בירה, שם מוזיקה בפול
ווליום, אני נמרח על הספה, פותח את הבירה ומדליק סיגריה, לא
זזתי לפחות שעתיים משם.
אני עוצם את העיניים וניזכר בילדה הקטנה מחברון, ובאיזה ביטחון
היא הילכה ברחוב, אני מחייך, אבל באמת, אחרי הרבה זמן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לכל דבר יש סוף








אחמד אחמד מזיין
פליטה אפגנית
בשירותים של
הרכבת.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/11/10 14:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תאו גלבאן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה