אתה מבין מה אני אומר לך? אתה מבין?
הכול פה כבר דפוק מדי.
כולם פה נהיו אדישים למצב שלנו. כבר אין אף אחד שמתרגש מחייל
מת.
עוד הייתה תקווה להתרגשות הזו במלחמה האחרונה,
אבל גם אז.. התחלנו להתרגש רק ממספרים גדולים...
15 חיילי צה"ל נהרגו בקרב ב...
11 חיילי מילואים נהרגו בחניון ב...
כבר הפסקנו להתרגש ממוות אישי, של חייל אחד, של בן אדם אחד.

זהו? סיימת? אני כבר לא מבין אותך ויצמן...
בחיי שאני כבר לא מבין אותך.

לא! לא סיימתי! אפילו אתה כבר לא מבין אותי....
תגיד לי.. אתה זוכר את ההוא מסיירת צנחנים?
ההוא שפחד להסתער....
כי אני עדיין זוכר אותו.. את הבן זונה.
אני עדיין זוכר איך הסיפור היה בכותרות... הפך להיות מרכז
הדיון הציבורי והאישי כאחד.
זו הייתה תקופה.. אני אומר לך...
באותם רגעים בדיוק דיברו בכנסת, בצמרת צה"ל הגדול והחזק ובבתי
הקפה בכל מקום כמעט בדיוק על אותו דבר.
פעם באמת היה איכפת לנו.

אבל כבר מזמן הפסקנו לשפוט אותו... את הבן זונה.
אי אפשר לשפוט אדם אם לא היית במצבו...

כוס אמק מצבו... ממתי נהיינו כאלה מתחשבים ומבינים?
מתי בדיוק התחלנו למכור את העקרונות שלנו עבור פוזה של יעני
מתחשבים?
יעני מבינים?
מתי בדיוק הפכנו להיות זומבים של עקרונות וערכים?
כשמאיר מכר את העקרונות שלו... הייתה זו עסקה מוצלחת בשבילו...
טובה גם בשבילם.
היום נראה אותו מוכר עקרונות...
אם הם לא באים עם סלולארי דור 3 ואיזו צפונית מצוצה בצד זובי
הוא היה מצליח למכור אותם...
מקסימום לתרום אותם ל"יד שרה"... שאיזה נכה רגשית אולי יחליט
להשאיל אותם.

אבל הבן זונה.. .הוא לא צריך להתמודד עם זה. הוא כבר נהנה
מתמיכה ציבורית של לפחות ארבעה ארגונים שונים שטוענים שלא צריך
לתת לילדים שלנו להיכנס בכלל למצבים האלה. אז אני אגיד לך
מה... שילכו להזדיין הם וכל הדעות השמאלניות שלהם.

שיגידו את זה למ"פ מגולני שכבר חצי שנה בוכה כל פעם שהוא עושה
ביד.
שחברה שלו הודיעה לו חודשיים אחרי הפציעה שהיא חושבת שהכי טוב
שיישארו ידידים. ואם הוא ירצה אז גם אין לה בעיה לפעמים להוציא
אותו עם הכסא לטיול.. ככה לשבת בשמש.
את כל החלומות הם לקחו לו.. אבל לפחות עכשיו הוא יכול לחנות
קרוב.

שיגידו את זה לאוחנה ושמיר מהמסייעת. אתה יודע שעל המצבה של
שמיר שמו גלשן... ככה הם זוכרים אותו. אני זוכר אותו מרוסק
לחתיכות צורח לשמיים שהוא מפחד למות. זה לא עזר לו.
אתה יודע שאבא של אוחנה החליט לעשות את הטיול שאוחנה תכנן. הוא
מפצה את עצמו על משהו שהבן זונה הזה בחיים לא יבין. אבל אי
אפשר לשפוט אותו... לא היינו במצבו אף פעם.
בני זונות שמאלנים.
שינסו להתווכח עם כל הערמות עפר שיוצאות לאוחנה ושמיר מהפה
כשהם מנסים לענות. הם כבר מזמן יצאו לנו מהתודעה. הם מוות
יחיד.
אני אומר לך.. אם לא נעשה את הוויכוח הזה בשבילם יבוא היום
ונכתוב את השיר על הילדים של חורף 2012. אתה יודע שאף פעם לא
יכתבו שיר על החיילים של קיץ 2006. זו לא הייתה מלחמה... לא
מגיע להם שיר. והם גם היו לרוב מילואימניקים... ממש אזרחים כמו
כולנו. רק עם מדים.
ולמה אלוהים מסרב להבין שהוא אולי ה` צבאות אבל אנחנו כבר
השתחררנו?

תראה אותי... בוכה כמו איזה הומו מזדיין.... כל הפרצוף שלי
מעוך....
למה אני מרגיש שרק לי זה כואב?

ויצמן די. אתה עוד פעם מתחיל להגזים. שוב פעם נכנסת לסרט הזה.
מה יהיה איתך כבר... אתה בכלל זוכר את הפעם האחרונה שהתקלחת?
תסתכל על עצמך במראה.... אתה נראה זוועה.

אתה מבין מה אתה אומר בכלל? אתה מבין שלי יש את הזכות לפחות
להסתכל על עצמי במראה?
מי הבן זונה שיכול להגיד לי שהוא שלם עם עצמו. שהוא זוכר את כל
אלה שמתו בלי לדעת אפילו למה.
מתו כי אמרו להם...
אתה יודע שככה זה היה המלחמה האחרונה נכון?

תן לי שם של אחד מאלה שחתמו על מכתב הסרבנים...
תן לי שם אחד...

אתה שם לב שגם את אלה שנהרגו המלחמה האחרונה אנחנו לא באמת
זוכרים...
שום דבר פה כבר לא אישי. אנחנו רק זוכרים את המספרים שלהם...
אחד מתוך 15.
אחד מתוך המילואימניקים.
אחד מהשבויים...

מה לגבי אחד משלנו?
מה לגבי אחד מאלה שהגנו עלינו... לא מגיע לו שלפחות נזכור את
השם שלו?
ככה זה במלחמה. אתה מפסיק להיות שם. אתה הופך להיות אחד חסר
במצבה. והיחיד באחרת.

ככה זה במלחמה.