בן חמישים וחמש נשוי לאב בן שלוש.
ב1945 ילדתי תאומות ממין זכר לצפניה המדריכה  מכרם שלום.
לאחר מכן ביליתי  שבועיים עם דרורה חבקין  באירופה וכתוצאה מכך
נולד אבי לאימא יווניה.
כשהגעתי למצוות מלו אותי בפעם שנייה באותה עת  הייתי כבר נזירה
בודהיסטית.
שבוע לאחר מכן הכומר שחיתן אותי עם אימי ילד את בתו השנייה.
במשמעות העמוקה של המילה אני בעצם סנדל.
במגרש הרוסים יש לי חברים וקרובי משפחה שעדיין לא החזירו
ציוד.
אני עושה כמיטב יכולתי להחזיק מעמד בכלא הפדראלי ההולנדי שם
תלוי מעלי גזר דין חיים לכל ימי מותי.
את שני הילדים הרווקים שלי מפרנסות נשותיהן.
ואני עובדת כפייה במפעל ליצור חוסר מעש ביום ומתפרנסת מבטלה
כפויה בעמידה בתור לקולנוע בלילה.
בכל מקום שאני נמצא בו אוכלים אותי רגע לאחר שהלכתי.
כל ערב בצהרים של כל יום חדש אני מתחיל בלומר: "מה כבר היה
היום?"
ועכשיו אני מורה באוניברסיטה של הבנה.
וחוסר הבנה.