אני כבר לא ילד זה צועק לי בראש, וכבר שנים אני מתמודד עם החרא
הזה. ובכלל חבר שלי יונתן אומר שאני ממש לא מתמודד. אבל אצלי
בראש אני מתמודד אז מה אם אצלי התמודדות זה להיכנס למיטה
ולהתחבא מאחורי השמיכה עד יעבור זעם.
אז החלפתי חזון, מעכשיו אני מאדר פאקר, אני נכנס בחיים כמו
מטורף, אני קורע את העיר, שוכב עם כמה שיותר נשים, שותה כמויות
אדירות של אלכוהול ומעשן כמה שיותר סמים. אבל מה שיצא בפועל זה
שהדלקתי שוב סיגריה ואמרתי שאני אנוח לפני שאני יוצא.
יש לי כבר שבוע את הטלפון שלה, ואמרו לי שהיא יפה ומדהימה,
וחכמה ורגישה, ושאנחנו ממש מתאימים. איך אני אוהב אנשים
שחושבים שהם יודעים מה מתאים לי, 32 שנה אני מנסה לברר עם עצמי
מה מתאים לי ורק איזה אידיוט שמכיר אותי שבוע ידע, ברור.
קמתי מהספה, קצת מהר מידי והייתה לי סחרחורת אז התיישבתי לעוד
כמה דקות ואז שוב קמתי והפעם לאט יותר והחלטתי לעשות מעשה אני
אתקשר אליה.
תסריט שיחה, מה אני אומר? ואיך? ובאיזה קול? אני קם ופוסע כמו
מטורף בדירת החדר וחצי שלי והיא נגמרת ממש מהר.
הי... לא טוב, הי זה של הומואים, טוב אז אהלן, מה אהלן, מה אני
ערבי, אז החלטתי להתחיל מהשם שלה, ואז להמשיך. ולהגיד שלום,
שלום זה מילה טובה, אני פציפיסט.
חייגתי בידיים רועדות, בגיל 32 פרקינסון, פאק, אני פתטי.
יש מוזיקה קצת מעצבנת, משהו שמח כזה ואני כבר אומר לעצמי, אין
מצב שאנחנו מתאימים, ואני כבר מחליט ביני לבין עצמי לנתק כי זה
בטוח לא יעבוד, ובטח גם היא תתאהב בי לדקה ואז תחשוב שאני
מורכב מידי או דכאוני מידי, או שאני לא מושך או שהיא לא מוכנה
ולא מסוגלת, ובאמת שהיא ניסתה, ועוברים לי בראש עוד 200 משפטים
מעצבנים שכל בחורה שהכרתי בחיים שלי אמרה לי.
ואז שנייה לפני שאני מנתק היא עונה, ואז אני מתחיל להזיע וכל
התסריט שיחה נעלם לי ואני שותק כמו אידיוט אבל אז אני נזכר בשם
שלה ופולט אותו באנחה.
יעל, והיא עונה בחשד, כן? הי, זה יונתן והקול שלי בראש צועק לי
אבל אמרנו בלי היי, יא הומו.
כן, היא שוב עונה בחשד. קיבלתי את הטלפון שלך...
אנחנו מדברים עוד קצת, בעיקר היא ואני אומר לעצמי שאיזה מזל
שהיא תקשורתית כי אני גרוע בזה, זאת אומרת לפחות בהתחלה.
וקובעים להיפגש בערב ונפרדים לשלום בעוד כמה מילים סתמיות..
אני סוגר את הטלפון ונושם לרווחה בעוד הקול בראש שלי אומר ,
כן, כן אתה מאדר פאקר אתה, איזה מלך, אף אחד לא האמין שתעשה את
זה והנה אתה תותח. ואז אני נזכר שאני גם אמור להיפגש איתה ואז
מגיע ההתקף חרדה האמיתי.
קבענו להיפגש בבית קפה, ברור שהגעתי חצי שעה לפני הזמן.
המלצרית ניגשה אליי והתנצלתי בחיוך ביישני, אני מחכה, מנסה
לשכנע את שנינו.
היא הגיעה והתיישבה מולי , הי אני יעל. עיני ננעלו עליה, היא
הייתה מהממת, יפה ורזה עם חיוך כובש ואני הסמקתי ופחדתי שעוד
שנייה עשן יעלה לי מהאוזניים.
איך זיהית אותי? אני שואל בתדהמה. ושוכח להגיד לה שלום. ואז
היא חייכה, ראיתי אותך בפייסבוק ונראית לי חמוד, נראה לך
שהייתי פוגשת אותך סתם ככה בלי לברר קודם.
שוב הקול שלי בראש צורח, אידיוט, אידיוט, איך אני לא עשיתי את
זה? ותוך כדי שאני מלקה את עצמי. נזכרתי שהיא ראתה את התמונה
שלי ובאה בכל זאת, והיא אמרה שאני חמוד, אני, אני חמוד וחייכתי
מרוצה מהרגע המופלא הזה.
התחלנו לדבר ותוך כדי הרגשתי שאני מתמכר אליה, שותה כל מילה
שלה, כל חיוך. ואני אוהב את איך שהיא חותכת מילים ומיד עוברת
למחשבה חדשה, ואת איך שהיא מחייכת ויש לה צחוק כזה לא מתבייש
ועיניים חודרות, והיא מעניינת והיא אפילו מצחיקה אותי. ואני,
אני מצליח לדבר.
מידי פעם כאילו בטעות היא נוגעת בידי ומעבירה בי זרמים בכל
הגוף, כאלה שלא הרגשתי כבר שנים. ובא לי עכשיו לסגור את
העיניים ולעצור את הזמן ולחבק אותה ולהבטיח לה שאם היא רק תרצה
אני אוהב אותה לנצח ואני יכול אני נשבע שאני יכול. ומיד אני
קופץ בראשי לחופשה הראשונה שלנו, ולטיול שלנו באיזה פארק ירוק
וענק והיא תלטף לי את השיער מאחור ותעביר בי צמרמורת נעימה,
וכשאני אגיע הביתה יהיה לנו טקס כזה שהוא רק של שנינו בסוף של
כל יום, של בריף של איך היום הזה היה ואני אשתף אותה, אני נשבע
שהפעם אני אשתף, בכל מחשבה בכל רגש בכל תהייה ואני אספר לה
הכל, והיא תמיד תדע מה להגיד ואיך להביט בי. והיא היא תאהב
אותי והפעם באמת.
ויצחיק אותה שלפעמים שאני נבוך ולא יודע מה לעשות עם עצמי, אני
קם ומתחיל להתהלך אחוז תזזית. והיא תבטיח לי במילים שלה
ובחיבוק שלה ובמבט שלה את כל ההבטחות שתמיד רציתי ואף אחת לא
יכלה. והיא תדע להכיל אותי ולהכיר אותי ולזהות בתוך השתיקות
שלי את כל המילים שאני לא מסוגל להגיד. וכשאני ארצה להגיד לה
כמה אני אוהב אותה אני אכתוב לה מכתבים כאלה רומנטיים ומצחיקים
ואתלה אותם על המקרר והיא תקרא ואחר כך תחבק אותי ותנשק אותי
כמו שרק היא יודעת.
המלצרית ניגשה להחליף מאפרה, ואני התעוררתי מהחלום והבנתי שאני
לא מכיר אותה ובטח היא כמו כל הבחורות האחרות, היא תבטיח ואז
תעלם. היא נורא תרצה ללטף ולתמוך אבל תדע רק לקבל.
היא תפזר מילים של אהבה מבלי שיהיה לה מושג קלוש מזה אומר. היא
תניח את הראש עליי ואת כל המטענים שלה ולא תשאיר לי מקום.
ואני, אני שוב אעלם בה ובי ובעולם. והשתיקות שלי יגדלו ויפערו
בי בור ענק ולאט לאט נפסיק לגעת. ואני אתחיל לשנוא אותה שהיא
כמוני מתמכרת לשתיקות שלי ושוב אני אמצא את עצמי לבד, הכי לבד
בעולם.
פתאום הבטתי בה יושבת מולי והתחלתי לשנוא אותה ורציתי לברוח
ורציתי לצעוק עליה שהיא הבטיחה, הבטיחה לאהוב ומילים הם לא רק
מילים יש להם משמעות ומה היא בכלל רוצה, ולמה זה כואב כל כך
שהיא לא מבינה כלום.
פתאום ענן ענק של עצב וכישלון ירד עלי ואמרתי שאני מצטער אבל
אני חייב לזוז ומצאתי מלא תרוצים ואמרתי שאני אתקשר ושנינו
ידענו שזה לא יקרה ונפרדתי ממנה כמו שעשיתי עוד מלאן פעמים
בעבר וגם היא תישאר עוד תמונה בקיר הזיכרון הענק על לוח ליבי,
קיר זיכרון ענק של אהבות נכזבות.