בס"ד    
                                                           
                                                           
         
אני הולך לי ונחלש, מרגיש תשוש וכבד בכל מחשבה הרצה בתוכי.
מיואש היא השלכה נכונה ואכזבה... אכזבה היא הרגשה ממיתה.
אין כבר סיבה ואין תוצאה ובסוף המנהרה ממתינה כיתת ירייה.
מין סוג של הרגשה ריקה ומתסכלת, של בושה וכלימה לעוד יום
לבוא.
כמו דבר שנבנה ונבנה, אך פתאום נכנע, ואין כבר צורך, אזל כל
המרץ לפעול בחריצות.
כמו סוף העולם, כמו רצון להיגמר,כמו בקבוק בושם ההולך לו
ואוזל, והריח? הריח הולך לו מתנדף, מסתלק הוא ברגע, והינה...
הינה הצחנה כבר פה ממש בפינה, ממתינה לרגע הנכון, לאישור
הסתערותה.
ומה אבקש? אבי בנשימתי האחרונה, רק שתפסיק לי כבר את המלחמה
בין הטוב ליצר הרע!
שבתוכי יש מודעות עצומה למחשבה תחילה, לכוונה נעלה, רוצה אני
לשוב לביתך, לזרועותיך הפתוחות לרווחה, להתקבצות אצבעותיך
המעסות בגבי, של הינה הוא, הבן האובד שלי ששב לחיקי,
ובחיבוק חובק המעסה את כל גופי, ממחיש אתה שהמצב באמת מציאותי
אמיתי ומוחשי,
עוברות הן פרוץ של מחשבות וזיכרונות, של למה זה היה צריך
לקרות? למה הייתי צריך להיות כה רחוק?
ומה אבקש? ממך אבא שלי! דבר קטן בכל ליבי! שתעזור לי אבא! עזור
לי לשוב אלייך בכדי שתשוב אתה אליי!
ובכל פעם שאשבר תשיב אתה את כוחי למותני, לא רוצה להיות מובס,
בכוחות של עצמי! אשר אתה נפחת בי.
אתה בראת, ואתה משמר את נשמתי בקרבי, ואתה עתיד לקחתה ממני,
ולהשיבה בי לעתיד לבוא!
ואני אבא, אני כל כך אוהב!! כל כך רוצה!! אך מתחיל אני כבן
אובד. קשה לי אבא קשה!!  אך לעולם!! לעולם לא אשבר!!!!!

21/9/2009