בס"ד

בדרכי מעוד יום עבודה מפרך ע ייף אני אך שמח! במעלה הרחוב
בעודי מטפס לביתי הקט, משב של רוח אותי רוממה. איזו רוח אני
ממלמל, נעימה חמימה וקרירה, ממש פושרת כמושלמת.
והריח... הריח מעלה בי אין ספור של זיכרונות אשר חוויתי בעודי
נער רך בשנים. ריח של קמח ותבואה, ניחוח של לחם הבית, אשר
עומלת ואופה רעייתי הכה אהובה. והריח כה נדיר, נספג נספח
כשגריר לו, ברחוב ותיק, אשר בא בימים.
וכל אדם החוצה ברחוב מרים ראשו מעלה, נושם הוא פנימה את ריחות
המאפים והתבשילים, ומיד משתרע חיוך רחב על פניו, שבת... שבת
הוא לוחש לו לעצמו, הנה היא באה, מלטפת עצים, ילדים, נשים
ומבוגרים כאחד.
את מפת השבת אני כבר מזהה מרחוק, מתנופפת ומתנשאת היא באוויר
הטרום שבתי.
את אדי המגהץ לא אשכח להזכיר, בטח את בגדי השבת מגהצת לי
רעייתי אהובתי.
לצחוקם של ילדינו אני מקשיב מרחוק, אשר מתכוננים אותי להפתיע,
בחיבוק מבטיח וכה מתוק.
מטפס אט במדרגות הבלוק, שנשאר בדיוק כפי שהייתי פעוט, והריח
אותי לא עוזב, את חיוך פני רק מוזג הוא וגודש.
נעמד סמוך לדלת הבית, נושם פנימה בחוזקה ונושף החוצה את היתר.

הגעתי... הגעתי חזרה למשפחה, חזרה לאהבה, חזרה לאישה, חזרה
לרכים והאהובים שלנו, חזרה לביתי החם והצנוע, חזרה לריחות
המענגים התחובים בתבשילים, חזרה לחיים!  
הטב עימי אבי! השביעי בשבוע! השבת!
תודה אבא, תודה על חיים כה נפלאים!