כן, ידעתי הכל מראש...
רק רציתי לדעת איך זה מרגיש
לדעת מי ההוא שגרם לה לכתוב ככה,
להרגיש ככה
חם כשקר,
קר כשחם...
וידעתי הכל מראש בשיחת הטלפון הראשונה ובשנייה ובחמישית.
ולא חשבתי שכל כך מהר תכבוש גם אותי
כמו בכישוף, שאני לא יודעת אם בכלל התכוונת לעשות...
אז אני עוצרת רגע וחושבת שאולי כדאי להפסיק את זה כאן.
ללחוץ על סטופ.
אבל רכבת ההרים הזאת כבר התחילה את דרכה
(ואולי) לא ניתן לעצור אותה באמצע.
היא באמצע הלופ והקרונות הפוכים
ולא חגרתי חגורה מספיק חזק.
הרי אחרי הכל, בטח לא מצאת בי משהו מיוחד ושונה ואחר (כמוך)
שיגרום לך לרצות להחזיק אותי חזק כדי שלא אברח.
אני כבר לא רוצה להיות היא.
29.9.09 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.