המושב שעליו
הוא הניח את רגליו
לא תפוס.
אז למה לי לטרוח
ולחפש חרוז
על מנת לבקר
את הטיפוס
שנוסע איתי
מדי יום באוטובוס?
הן אני לא מוכר כמשורר.
גם אם שמי בכל זאת ישתרר
ויהיה ידוע לכול,
הנוסע אפוא
לא ירצה לעמול -
ועיניו היפות
לעולם
לא יראו את השיר
ברם
לא אוכל להשאיר
בלי ביקורת
תופעה שהפכה למסורת.
ולכן בפעם הבאה
לא תספיק להבין שום דבר.
אתרסק על רגליך,
נוסע מחוצף,
ואומר שנפלתי
בשל התאוצה.
כשתהיה בגבס
ועם זוג קביים,
תוכל להניח חופשי
את הרגליים
על המושבים
באופן רשמי
ואפילו ירחמו
עליך אנשים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.