נאבקת בין חיות למוות, והשכנים כמה רעש הם עושים.
חמש בבוקר אני במטבח אוכלת גלידה בכפית.
זבובים חגים מעליי כמבקשים למצוץ את חום גופי.
אני מוחה בידי את הזיעה שעל מצחי.
קישטה הניחו לי לנפשי.
חוזרת לישון
ומתעוררת לקול העקבים של השכן
חלמתי חלום מוזר, שאני ישנה בתוך אמבטיה.
החולצה שלי רטובה מזיעה
39 וחצי מעלות של ייאוש,
גופי בוגד בי.
אני נרדמת, ומתעוררת לסירוגין.
בוקר,
קרני השמש חודרות מבעד לחלוני,
גופי מוטל בחוסר אונים על המיטה המיוזעת,
חם לי,
אני נאבקת להסיר ממני את השמיכה,
מורידה את החולצה,
חם לי.
מתיישבת בכבדות,
בוהה בחלל הריק,
וסופרת קוביות קרח דמיוניות,
אופס,
אחת החליקה,
היא נעה במורד גופי, מקררת אותי,
כמה נעים.
מקשיבה, אין בי כוחות לשום דבר אחר,
ציוץ ציפורים, צויץ, צויץ.
הוזה יד מרגיעה, שמלטפת את ראשי בעדינות ממכרת.
הוזה מנגינה שקטה, מנחמת.
מפליגה בדמיוני, לחלקת חול חמימה, ומיץ קוקוס עם קשית ארוכה,
מפליגה לרעש הגלים המערסלים את תחושותיי.
רוצה שהשפעת תחלוף כבר מעליי.