פעם, חי בינינו, בני האדם,
אחד, שמתת האל ניחנה בו,
הוא ניחן בכל מה שחסר בכל אחד מאיתנו,
הייתה בו תבונה, ורגישות,
הייתה לו שמחה תמידית, וסבלנות.
וכך התהלך לו האחד, בינינו,
מפזר אבקת קסמים של חיוכים,
מפזר אור בחיי האחרים.
מדי פעם, גם על עצמו שפך קצת אור,
הלך לטניס, צחק הרבה הרבה הרבה,
עד שלפעמים הייתה כואבת לו הבטן,
מרוב צחוק.
והוא היה שם, וידעת, שלידו,
אף פעם לא תהיה לבד.
וכמי שמתת האל ניחנה בו,
בני האדם היו רק תחנה בחייו,
ובדרכו המשיך האחד,
לפזר קצת אור גם למעלה, במרומים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.