עוד לא חלפה לה יממה, ונפשי כבר קורסת
תחת כובד משקלם של געגועיי אליך.
ההיגיון  נס על פניו, מסתתר מפניי,
נבוך מכובד אהבתי אליך.
קולות בי השתתקו
ורק התשוקה המדברת מגרוני,
מנסה להשקיט את צימאוני אליך.
וגופי המשותק, משווע למגע ידיך
שוב לימס בין זרועותיך.

מאוהבת.

אך לעיתים מבלי שים
ההיגיון  שלי זוקף ראשו
לוחש לי מילים של טעם:
"זה לא הדבר האמיתי,
את תפלי גם הפעם!
עיניך המסנוורות מאש אהבתך,
יובילו אותך לאבדון.
זה הזמן להתרחק,
בטרם יבוא אסון."

אך  אני בשלי,
כבר לא שומעת.
"הוא כן, הוא כן הדבר האמיתי
את זה אני יודעת"
ולא משנה לי מה אומרים
ולא משנה לי שהמציאות מכה בי בחוזקה.
ונכון שכולם אומרים לי, שהוא לא שלי
אבל הכוכבים אמרו לי
שזה הזמן שלי לאהבה.

האמנם ?