נדמה שמזה שנים כבר לא זרקתי את עצמי על הדף.
רחק ממני ולא שב
אליי
כי לא היה שלי.
מפלי רוך חולפים בצמרמורותיי,
ולא הפסקתי מלדמוע את כולי בין עריסה ובין ארוס.
רטבתי, חוויתי הלמות בעצם היותי
ושכחתי את משמעות התחושה האחרונה על השפתיים.
ביום נעדר שכזה, אני נעטפת במגבת ספוגה,
וחולמת על הברד של מחר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.