בג'ונגל התיכון, גרו נמלים
בבוקר ובליל, במרץ פועלים
גרגיר ועוד גרגיר, של חומוס כמובן
לקן הנמלים הביאו בשובן

בג'ונגל התיכון, גם גרו עוד חיות
חמורים וחזירים, ולהקה של אריות
גם הם מזון לקטו, שלב אחרי שלב
מתנובת היער, בשר, דבש וחלב.

ראו הנמלים, את שפע החיות
קבעו "מגיע לנו, חיים זהים לחיות"
פנו הם לחיות, "נתחלק כך, עד עולם?"
והחיות, "בבקשה!, הרי יש לכולם"

"באמת תודה רבה!, אבל אתם גדולים,
אתם אוכלים פי אלף, מכל הנמלים.
לכן עשו דיאטה!" הציעו הקטנות
והחיות השיבו, "לקטו יותר מנות!"

הבינו הנמלים, שלחיות ישנם צרכים
ולא הכל בנוי, על סולם הערכים
"נסלק את החיות, רק בדרכים רעות,
ומהיום קיננו, הופך לקן צרעות!"

למחרת בבוקר, חולייה של אדומות
עקצה שני חמורים, באזור החממות
נערו החמורים, והשיבו שיר מזמור
כי מה יש לצפות, חמור נשאר חמור!

ואז בצהריים, בגיא שבין הרים
תקפה חולייה אחרת, עדר חזירים
החזירים הגיבו, איימו על הנמלים
ושבו אל האוכל, לרבוץ על הגללים

בערב לנחיל, התאחדו כל החוליות
והתנפלו מהמנהרות, על כמה לביאות
האריות פשטו אז, מ-גור ועד זקן
לא רק על החוליות, אלא על כל ה-קן

כשתמה מתקפה, הג'ונגל התעורר
ולעיניו נגלה, ה-קן המתפורר
החליט מלך הזוחלים, כל עוד ה-קן נושם
למנות את הצבוע, לחקור כאן "מי אשם!?"

הסכים אז הצבוע, הכפפה כך להרים
כי צבוע כמו צבוע, רק אוכל פגרים
ריחן של נבלות, הוא ממרחק מריח
זה אוכל בשבילו, גם אם זה מסריח

פגש אז הצבוע, נמלים פצועות
אמרו "תקף אותנו, קן מלא צרעות"
"ולמה לא הצלחתן, על הקן לשמור?"
השיבו "לא ידענו, שאריה זה לא חמור!"

ביקש אז הצבוע, תגובת האריות
"יש לי מנדט לדו"ח, הרי גם הנמלים חיות?!"
ענו לו "לא תודה!, לבד אותו תגמור
כי אצלנו כבר יודעים, שצבוע זה חמור!"