[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







כלום לוי
/
חבל על הזמן

חבל על הזמן

"הנה עשרים, קח, תיסעו במונית וכדאי שתצאו, כי כבר מאוחר",
אמרה אמא. גרפתי את הכסף ותחבטי לכיס המכנסיים שלא שלי, וירדנו
למטה.
סנדרה נראתה חיוורת, כאילו מוכנה לחורף הקרב ובא, "ישנת טוב?",
שאלתי, "כן" אמרה.
אבל פתאום לא האמנתי לה. "הנה המונית", אמרה, והרימה את
הצ'ימידן שישים ק"ג המפחיד שלה.למרות שלי היה תשעים ק"ג שלה
הפך יותר מפחיד אחרי חודש וחצי כאזרח מן השורה,
אה וכן, בלי עבודה, שלא נדבר על כסף.
סנדרה הורידה את התיק כשהבינה שזו לא המונית, במבט דואג. היא
כבר החליטה בראשה שהיא והרכבת מנתניה ייסעו בדרכים שונות. "אל
תדאגי", אמרתי בביטחון וחשבתי לעצמי שאם אני הספקתי עם תשעים
ק"ג אז היא תספיק לסיגריה של בוקר ברכבת עם שישים ק"ג.
סנדרה כמו כל חייל בדרך לצבא, נלחצה, בזמן שאני כבר הבחנתי
במונית דוהרת לעברינו.
נכנסנו מהר למושב האחורי ונסענו.
נהג המונית מלמל איזה משהו על אמא שמציקה לו כל בוקר שיבוא
לקחת את הבת האוטיסטית שלה, אך טען שבסך הכול הוא בנאדם טוב
שלא עושה בעיות.
הסתכלנו מבעד לחלונות המונית על רחובותיה של נתניה לאחר הגשם
הראשון של ספטמבר.
עוד רמזור אחד והגענו ,חשבתי לעצמי.
הגענו אל תוך שורות שורות של חיילים לחוצים, דוהרים לרכבת. "יש
לך כרטיס?", שאלתי.  
"כן" אמרה ונבלעה בין ההמונים, בזמן שאני והנהג נוסעים,
בודדים.  
"תגיד, כמה זה עד "קפה קפה" כולל הרכבת? ארבעים וחמש? פשוט אני
צריך להגיע לעבודה" . "לא, אני לא גנב, זה ארבעים", צחק הנהג,
אחרי שהבין שאלו חמישה שקלים.
הגענו ל"קפה קפה", שילמתי 40 והצטערתי על כך שאין לי רישיון
נהיגה. ירדתי מהמונית במבט רציני- רצחני של עבריין, סניף "קפה
קפה" הנתניתי הוא בבעלות משפחת פשע, לא סתם משפחת פשע מתפתחת,
משפחת פשע מפותחת, כזאת שמופיעה בחדשות של שש בערוץ שתיים,
חמש-שש פעמים בשנה. סנדרה בטח קוראת עליה כתבה בעיתון של הרכבת
על רקע שחור אדום, חשבתי לעצמי.
נכנסתי וראיתי את צורי, צורי הוא אחראי משמרת שם, שבטח גם
אחראי על כל מיני דברים מפוקפקים אחרים, "יש לך דקה בשבילי?"
שאלתי בנימוס, "כן בטח, דבר, מה אתה צריך?" .
"לא יודע, אין לי משמרת עכשיו?" שאלתי. "לא, אתה לא רשום
בסידור עבודה", ענה בתימהון.
הסתכלתי ובאמת לא הופעתי, "אתה בטח רשמת את עצמך בדרישות
לסידור עבודה", ענה בחצי חיוך. "אה, הבנתי, אז אני רק בשישי.
טוב, תודה" עניתי שוב בנימוס שלא יהרוג אותי או משהו.
טוב הכול לטובה, יש לי רעיון עבודה בעשר במקום אחר, חשבתי
בחיוב לשם שינוי.
רצתי לתפוס מונית שירות ועליתי על אחת מצוקמקת כזאת,התיישבתי
לנוח עד ששמעתי.    
"אל תפספסו! מלון הנסיכה אילת,  אל תחכו לרגע האחרון, עכשיו -
1-700-500-902, אייל גולן, בהופעה חבל על הזמן, אל תחכו! קחו
את הטלפון ותחייגו  אחת שבע מאות, עכשיו! חמש מאות תשע מאות
ושתיים הזמינו עכשיו, אייל גולן מלון הנסיכה, אילת ! כולם יהיו
שם, מה איתכם?
נשמע בחור אמביציוזי מדיי, חשבתי לעצמי והוצאתי את האיי-פוד
מהכיס כהתרסה לאותן פרסומות רדיו משוגעות, כאלו שטל פרידמן
מחקה ב"ארץ נהדרת", עם כל הנקניקיות וכדומה.
אחרי עשרות חילופי כספים במונית וחישוביי עודף הגעתי לראיון
העבודה בחברת "דסנר" .
הייתי רעב, אבל לא היה לי זמן, רצתי מהר לבניין שהיה בתוך שדרת
חניות, שבאמצע של אותה שדרה הייתה דלת למדרגות, עליתי במדרגות
והגעתי.
אני ייגלה לכם את הסוף. לא התקבלתי. החברה דרשה אנגלית גבוהה
למכירות לכל העולם. במרכז ההערכה שלהם לא רק שלא הצלחתי למכור
את מה שהם רוצים, גם לא הצלחתי כמעט לדבר.
"לא נמצאת מתאים לפרופיל שלנו" אמרה מירב, מנהלת מרכז ההערכה.
וואו חשבתי לעצמי,
זאת הפעם החמישית שאני שומע את זה בחודש האחרון. ההרגשה לאחר
ששמעתי את מירב אומרת את המשפט שחצי מדינה שומעת אותו כל יום
אחרי הצהריים היא לא הרגשה שאני לא טוב. היא פשוט מן תחושה שיש
משהו בעולם הזה שכולם מבינים אבל רק אני לא,
זה נשמע אולי מתבכיין, אבל ככה הייתה ההרגשה, שלי לפחות.
אחרי 36 חודשים של דיל עם צבא ההגנה לישראל, כשאני מסתכל שוב
מבעד חלון מונית חזרה הביתה, הבנתי שהזמן לא עצר מלכת, פתאום
נראה שכל אחד עובד ומוכר על השני, אבל כולם מוכרים  אותו דבר.
כולם מוכרים את כולם.
הכל הפך הרבה יותר חומרי, חשבתי לעצמי. אין יותר מכשירים יש
ג'אג'טים,
אף אחד לא ידפוק על הדלת או יתקשר הביתה. אני יקבל אס אם אס
ויראה שאני צריך להטעין את הפלאפון. אני יכניס את המטען לשקע
ואז את הפלאפון למטען.
אין יותר לחם,יש לחם דגנים או פוקצ'ה, עכשיו תחליט מה בא לך.
אמרתי לעצמי "כוס עמק, איפה נהג המונית, שלא עושה חשבון על
חמישה שקלים".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בתשובה לסלוגן
"אז מה אם אני
אוהבת קולרבי?"
-את יודעת
שקולרבי עושה
גזים?

צמחונית עם
מודעות


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/7/10 3:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כלום לוי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה