היה זה יום סגריר
יום בו השחור גובר הוא על האור
עלטה כיסתה הלבנה
עלטה כיסתה אותי
זנחת אותי אל מול ים סוער
ולבדי כמקק שכוב על גב
מפרפר ברגלי
לא מוצא מקלט
שום מקל להצלה
ועודני שלך

מחסומי הסרת
מגני נופצו אל מול חיוך
הגנות נשרפו בלהבת חייך
כך נותרתי
ואני חיוור וחשוף
ולבד
חסר כל הגנה
ותיקווה
ואמרתי:
עודני שלך

במסע אחר כיוון
אחר חיים
רק אותך מצאתי
הלוך ומצוא
והמסע ארוך
וקשה כה מנשוא
שפתי נשכתי,
שיחים שרטו בברכי
ייאוש ותיקווה, גיל וכאב
נשאתי בסל לכתי
שלווה רציתי לזרוע
מנוחה ייחלתי לחרוש
אך הלוך וחזור הלכתי
והלוך וחזור מצאתי
רק אותך
ואת
את פני השבת ריקם
ואמרתי:
עודני שלך

ובאת כה קרוב
עד הבל פיך המתוק היכה כברק
ובאת כה קרוב
עד יופייך הדהד כרעם
והלכת כה רחוק...
ונותרתי אני
סגור ומדמם
ואומר:
עודני שלך

געגוע וזמן זרעו מלח
על חתכים בעורי
המוקדשים לך לעד
ועודני שלך

ולובני הפך
צהוב חולני
גם הפרתי בריתי לחיים
גב הפניתי גבי לכסף
ועודני שלך

ועכשיו כשפנייך
זיכרון מטושטש
המהתל בראשי
הולך וחוזר
חומק, כמעט ונשכח
עודני שלך

והכאבת
אלוהים, כמה אכאבת
ופצעת בי
ושברת בי
אך מה שבלב עוד נשאר
ועודני שלך

בראשי,
בגופי,
בנפשי,
עודני שלך יפתי
קיטנית שלי
יפה שלי
עודני שלך.