זה רק הסתיו, אל תיבהל,
ראה אותו, חולף ליד ביתי
משיל בסתר עלעלי עצים לאים
מציץ מבעד לחלון למעשיי
בוחן אם שערי נושר על המסרק
משיל את צעיפו - שייגרר מאחוריו
חושף פניו, ממשיך אל המדבריות
המשוועים למתק הלחות ואין
ומכסה בעלעולי חמסין עקבות בחול.
כך מחליק לימי בראשית, קובר, מטמין,
וגם אני נסחפת עם רוחו
ולא אדע נפשי, אמתין כטרוף ספינה
נצמד אל שבר עץ עלי מישור מלוח
עד חורף יעלה אולי ייפול במזלי
אראה ציצי גבעול ירוק מבצבצים
מחריצי המדרכות ובשולי דרכים
תבוא ציפור קטנה ממרחקים
תצנח על אדן חלוני.
17 אוקטובר 2009 |
