אני אוחזת בקלפים שחילקו לי, תחילה לא עולה בדמיוני שאלה רק
מספר קלפים, אפשרויות ספורות מתוך אינסוף הסתברויות. אחר כך
אני מתחילה להתבאס על הקלפים, לתהות על קנקנם ולחמוד את מה
שאין בידי. אחר כך אני מנסה למתוח את גבולות האפשרויות , מעיזה
לנסות תרגילים. אחר כך מתישבת. סוקרת ברצינות את הקלפים שבידי.
מתחילה לחבר את כל המשחק- לראות איך המשחק הזה עובד. אני מוכנה
לעמוד מאחורי הקלפים שלי. אני כבר יודעת שזה משחק ושניתן
להשתמש בקלפים המוגבלים כך ואחרת. אני יודעת לצאת מהמשחק
ולחזור אליו. אני אמנם בעלת קלפים מוגבלים אבל יש לי היכולת
לראות מעבר להם. אחר כך אני תופסת שאין קלפים,אין משחק ואין
שחקנית. חלמתי הכל. אני מתעוררת. |
