|
אני הולכת מהר קדימה
עד סוף הרחוב הזה אגיע
רוקעת כעסים על המרצפות
הוורודות האלה
ועכשיו כבר אפשר לומר
שזו התעללות
האהבה הזו
איך אפשר לשקם את הלב
אחרי ה"לא יודע"
הבוהה, הקודר, החוזר שלך.
(הפיוס הזה נעשה
כמה רגעים מאוחר מדי
למה לא רצת אחרי?)
ובפעם המי יודע כמה
אני רוצה להעביר את היד
בשיער שלך
ובורק תביט בי
ברגעים כאלו אני הופכת
למאמינה
ושוב לא ברור לי
האם אתה שלי
ומשהו בי מסרב לתת
את כל כולי
בטלפון קר לשנינו לבד
אני לא איש חלומות
הוא אומר
אולי תחלמי גם בשבילי
אני
שותקת. |
|
|
"אם אני חושב,
משמע אני
קיים?"
"אני לא חושב"
ענה לי מישהו.
"עזוב אותו"
אמרתי לעצמי,
"מי הוא שידבר,
הוא לא קיים".
אחת ברגע של
הרהור ברומו
(נו, טוב, לא
כ"כ) של עולם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.