את יודעת?
אני אוהב אותך כאהוב הירח את השמש. אוהב כמו לא אהבתי בחיים.
את יודעת?
אני כואב אותך כמכאובי לידה. כואב, כואב, כואב תמים.
רסיס אחר רסיס הותרת בי, ואת איתו לעולמים
לפנייך, באהבה לא האמנתי. יותר אני לא אאמין.

ילדה שלי קטנה - הפסדנו
במלחמה על החיים.
ילדה שלי - יחדיו חלמנו על מה שעוד נשאר תמים
נשבר נשבר ובלי מנוח,
ולא רוצה להאמין -
באהבה. באחרת. שאת איתו
עם ריח הדרים, סוכה פתוחה, ורדים בשלג,
שמחה ועשרות אורחים. ויד, טבעת מבליחה, מבט סוטה לאופק,
כמה יפה תהי, כמה יפה.
דמעה על לחי מנוסה, על הגורל אל התקווה,
אולי ראית טיפה נופלת מן השמיים בלי מנוחה.
אולי הרגשת משב עצוב על צווארך הנערג.
אולי חשבת שלא יהיה עוד - חשבת, והסתכלת עליו.

ולא רצית לי להכאיב
ולא תוכלי אותי לשכוח
ולא יכולת מזה לברוח
ולא יכולנו להחליט.
עכשיו כבר לא נדע 'מה אילו'
עכשיו תמיד אדע עצבות
ילדה שלי - אחרי חלום
כבר התעוררת למציאות.
וכמו ילדה בסוף היום
שכחת, המשכת בין הסדינים
ובין שדי השבר לך אומר -
תבורכו ממלאכים.