אני מכורה אליך
לריח, לחיוך, למבט.
לאותו מתאר ידיים מגשש
אותו מגע שמבעיר בי אש.
פעימות הלב מרעישות
ואני לא מצליחה לשמוע את ההיגיון
מנסה שלא לשקוע שוב באותו יגון.
בעיניים פקוחות נכנסתי למלכודת דובים
של משהו שדומה לזוג אוהבים.
מבט זימה, מבט בוחש
הרבה דברים באוזן הוא לוחש.
ואני נותרתי דוממת
אולי בעצם מדממת.
שותתת דם אני מהלכת בשדה קוצים
נשרטת מכל הכיוונים
ועדיין מתעקשת בשביל השוטים
של משהו שדומה לזוג אוהבים.

מפקירה את עצמי לרוח נושבת
יודעת שאצא מכאן שוב כואבת
אבל אני תמיד נשאבת
ואותו קול לוחש קורא לי "מטומטמת".
אז מחדש את לבי סותמת
וממשיכה להלך בשדה חלומות.