מתעטף בשמיכה ובוכה לכרית,
עד שכבר נעצמות העיניים,
בוכה אגלי דמע מלוחים ומרים.
כבר שכחתי על מה הבכי.
פשוט באות הדמעות וזולגות,
וכל המחשבות שפקדו על הדרך -
לאדרת סמויה הן נארגות.
בקולי האילם פונה לרקיע,
במבט מלא כיסופים ובדידות,
ממלמל דבר-מה בשפתיים בלי ניע.
כשנרדם, בעיניי עוד טריה הרטיבות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|