פניו צחות כלובן שלג
זב חוטמו כמי נהר
עיניו יוקדות כאש בוערת
ובראשו שער תלתל.
ממחבואו יצא עת ערב
יביא רגליו בשביל הצר
שם פניו לבית הכנסת
ישלח תפלה לאלוהיו.
מלה מפיו לא נשמעה
גם עם מכאוב שבין שיניו
בתום תפלה נפשו נמלטה
כמו תם יומו מן העולם.
איש תימהוני נברא בחלד
זה המגיח לתפלה
נס על נפשו מבית הכנסת
ואין איש יודע, אין בא.
ימים חלפו ואין היודע
אנה פנה איש חוטם זב
פיו לא מלמל תפלת הערב
כמו שנבלע בתהום הים.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.