שירה לירית / קונכייה |
לא ישמע את הים.
מקומה שלישית בתל אביב הבנויה
ריחו כבר כמעט נעלם.
ואני צריכה את הים קרוב
להשקות את מה שחסר בי.
ואני צריכה קונכייה לאהוב
כדי לחלום שעוד ייעצר בי
הדופק, והמים ייכנסו.
באופק שמים בפיח כוסו.
העיניים עצומות.
הן לחות כבר מבפנים.
במנגינות רדומות
הן מחיות את הפנים.
לא אפחד. אתנחם ברכות
ואכנס לתוך קונכייה.
לא צריך מזל. צריך רק לשוט
בתוך תל אביב הבנויה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|