אלו הן הדמעות שלי מטפטפות לדיו העיתונים,
הנושאים את תמונתי מחויך.
האם אתם את דעתכם נותנים
לפיון כואב, שבוי ומבויש?

זהו עשן לבבי ממכונת האספרסו בסלונכם.
הוא זועק בתוגה אפורה - הקשיבו ללחישותיו.
הוא לא ישחיר הנוף המרנין מחלונכם,
כי הוא חלש כמותי - פיו סגור עכשיו.

רק הכלב הרעב ברחוב נובח שתיקתי.
גם הוא כבול כאן, נטע זר, בעל כורחו.
אורות הכרך יומם וליל מהבהבים מצוקתי,
זורקים לכם את המרה - "אל תשכחו אותו".

לא ביקשתי להיות סלוגן או חולצה מוחה.
בכלל עיניי נבוכות מתשומת לב כה רבה.
אמי הרחק את דמעותיי סופרת ומוחה
קולעת הזמן לצמת יגון עבה.

רק הכלב הרעב ברחוב נובח שתיקתי,
והיא רועמת באלמוניותה לכל הסובבים.
ערוצי האשליות יומם וליל מהבהבים מצוקתי.
רק שחררו אותי...
  שחררו אותי מהכלוב
     סומך עליכם, אוהבים.