היכל גורלו של סיזיפוס להיות עוד פחות נסבל מכפי שהיה?
אם היו משתנות כמה נסיבות? היכל מצבו לקבל אור חיובי?
יכול אני לתאר, לאחר אינספור פעמים שגלגל את סלעו אל ראש ההר,
כאשר נמצאים רק הוא וסלעו ביחידותם, מצב בו מתחיל סיזיפוס לפתח
רגשות קירבה אל האבן.
אכן, זהו גורלו המר. אך זהו גורלו המר שלו!
זו האבן, שלו היא!
ועליו בלבד נגזר להעלותה אל ראש ההר פעם אחר פעם.
וכך מתפתח בינו לבין סלעו קשר ריגשי. קשר של אהבה ושנאה, תקווה
ואכזבה, שמחה, כעס ועצב. ובכל זאת, קשר ריגשי.
ואם כך היה הדבר, יכול אני לתאר גורל קשה מזה, יכול אני לדמיין
אפשרות גרועה בהרבה אילו רצו האלים להתאכזר אליו אף יותר.
יכלו האלים לגזור עליו להעלות, לא אבן אחת שוב ושוב, אלא ערימה
אינסופית של אבנים. ולא היו האבנים צריכות להתגלגל למטה מפני
שהערימה האינסופית המחכה לו בתחתית ההר לא קטנה לעולם, והערימה
האינסופית שנוצרה בראש ההר לא גדלה לעולם.
וכך, נטול היה הוא אפילו מהאפשרות של חיבור לגורלו, ואף של
חיבור לחוסר התכלית שבגורלו!
מפני שבכל פעם מחדש היה מוחלף גורלו חסר התכלית בגורל חסר
תכלית אחר. וכך, לא היה יכול למצוא אף קומץ של נחמה בסלעיו.
במצב זה, הגיוני הדבר, אם היה שם קץ לחייו.
ואולי אף קשה מזה, אם כל אבן שהעלה מהערימה התחתונה לערימה
העליונה הייתה רחוקה מקודמתה, והיה עליו להתרחק כל פעם קצת
יותר מההר.
במצב כזה ישנה אפשרות שהוא היה מספיק להתחבר לאבן כלשהי בהליכה
הארוכה שעליו לבצע על-מנת להביא אותה אל ראש ההר, ולבסוף
להיפרד ממנה לעולמים. כך, בכל פעם מחדש, היה ניצת בו שביב של
תקווה לגאולה, ובכל פעם מחדש היה ניפרד הוא מגורלו, ניקרע
מהאפשרות של השלמה! ובכל פעם היה הדבר קשה מקודמו, כי כל פעם
היה מסעו מתארך.
ואולי קיימות גם אפשרויות השונות בתכלית השינוי?
האם אנו באמת נתונים, כל אחד, לגורלו? לבדו?
האין אנו נתונים לגורלנו זה לצד זה?
ומה אם כך היה הדבר, כי לצידו של סיזיפוס היה אדם נוסף?
היו עוד בני-אדם רבים?
אשר כולם מעלים את אבניהם הם כל פעם מחדש?
או-אז ייתכן כי הייתה מתפתחת ביניהם תחרות, באשר להעלאת האבן,
ואולי באשר לאבן עצמה.
דבר זה יכל, אולי, לשפר את מצבו של סיזיפוס. ואולי גם בראותו
כי אין הוא בלבדו נתון לגורל חסר-טעם זה, היה מתמלא מעט נחת.
ואולי לא היו רבים אלה מעלים כל אחד את אבנו הוא. אולי שותפים
היו בגורלם, ומעלים הם אבן אחת יחדיו, ולעתים גם בתורות.
שותפות-גורל שכזו, ודאי היה בכחה להמתיק את מר-גורלם של אלו.
באשר לאפשרות השינוי האחרונה העולה על דעתי, יפה היא לטעמי מכל
קודמותיה, ושתי תצורות לה.
נתאר לנו מצב בו קיימת לסיזיפוס אהובה. ובכל אשר ילך, תימצא
היא לצידו. בכל עלייה של ההר,ובכל ירידה, בכל מנוחה בדרך, בכל
לילה; תמיד היא לצידו, ושואב הוא את כחו ונחישותו האינסופית
מאהבתה.
ובאשר לתצורה השנייה, גם היא מתחלקת לשניים, וחביבה היא עליי
מכולם.
שוב נתאר כי קיימת לסיזיפוס אהובה. אך הפעם, אין היא לצידו
תמיד. מחכה היא לו בראש ההר. וכך, בכל פעם מחדש, כאשר נאלץ
סיזיפוס להעלות את סלעו במעלה ההר, אין הוא חושב אלא על אהובתו
המחכה לו בפיסגה. ועם זאת, בכל פעם שאבנו מתגלגלת למטה, מפרידה
מחדש בינו לבין אהובתו, ונאלץ הוא לבצע את מסעו פעם נוספת.
---
ואולי מחכה לו אהובתו בתחתית ההר. נמצאת היא שם לתמוך בו
ולאהבו, בכל שקיעה מחודשת.
---
ואולי פעמים למעלה היא, ופעמים למטה.
ובאמת, אין גורלו של סיזיפוס אחד, כי אם גורלות רבים.
עתים נמצא הוא לבדו, ועתים רעים לצידו.
עתים מעלה הוא אותה הסלע לעולם, ועתים ערימה אינסופית של אבנים
מתחלפות.
עתים מתחרה הוא עם רבים, ועתים פועלים הם בשיתוף.
עתים אהובתו לצידו, ועתים מחכה היא לו; בראש הר, או בתחתית
שאול.
ובכל גורלותיו, פעולתו שווה היא. ואולי גם סלעו, אינו אלא
תירוץ בלבד-
להעלותו את עצמו בכל פעם מחדש אל מרומי-גבהים, ולאחר-מכן,
לשקיעתו המחודשת של עצמותו. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.