אחכה לך בפינה
בין פרח הלילך למדרכה
שם הריח בשליטה
שם הגעגוע במנוחה

הפינה אליה כל לילה לפנים
פסעתי לפגוש בך מבין כל הנשים
הפינה אליה פעמיי בלילות מרים
ובה נקבר לבי וממתין לשחוק חמים

לילה אחר לילה אמתין עד קץ
אדיש אראה פריחה של עץ
ועליו נופלי שלכת ירחפו מסביב
רק צחוקך וצעדייך יביאו האביב

כי הגץ שבעיניי לא יכבה
לא טל, לא גשם, כוח לא נראה
לא יוכלו למקורו הבלתי נדלה
עתיד, תקווה הם לו למרעה

מתוך תוכה של הנשמה נובע
ומזיכרון היותך שובע
מגוף אל גוף נוגע
ומצלך לצד שלי פוסע

שם הפינה, בפינה שלנו, הידועה
אחכה ימים ימימה לסערה
הן אדע שבליל אפלה  
את עומדת בודדה על סף תהום חשופה

אך אהיה שם בפינה
ללקט אותך בנפילה
כי אפילו את לעתים אובדת בדרכך
ואנוכי תמיד אחפש שם את ידך

לעד עיניי יתורו על פני ארץ
ורגליי יפסעו לנצח באותו המרץ
לאתר, לשמור ולהגן על מלכתי
שהוכתרה לכס על ידידי בוגדני (לבי)

עייפו עיניי מראות ודמותך בערפל לי זוהרת
אורך נוגה מושך אותי אלייך מכל אחת אחרת
כשלו רגלייך מלצעוד, קרס גופך מכובד המשקל
אשא אותך יפה שלי, אף בכאב בלתי נסבל

רשרוש לבך נשמע לי מאי שם
נספג הוא לי בעור, בעורקים ובדם
הן במרחק חיים שלמים תהיי
מסנכרן הוא את לבי שלי

והיה קמלו פנייך מעצבות והזמן האפרפר
אלטפם רכות אשקה שפתייך בנקטר
עד אשר יצוץ חיוך, מתוק הוא לי מיין
שווה הוא נצח וכאב וכל מראות העין