[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלכס רון אנסקי
/
עורה כמשי רך

עורה כמשי רך
ומתפתל כמו נחש
ומכיש כנחש
והארס מה מתוק
מחלחל לוורידים
נספג בדם הסמיך
והנה תגלה
כי הוכשת אחת
לעד מחוסן תהיה
מארס אחרת
ורק לכאב ולאושר
שגרם אותו הנחש,
הנחש הראשון שהכיש -
תייחל

עיניה יוקדות
עוצרות בתוכן
חוכמה ואש וטוב
כולאות כל איש ואישה
מהפנטות כמטוטלת
קולעות ללב האדם -
דמעותיה הלחות,
הלחות וחמות
וחמות כמגע אצבעה בגופי

שפתיה
לוחשות הן זהב
מים ישברו לצליל פעמוניה
מה עבות אותן השפתיים
אדומות הן כדם
ופוצעות בבשרך
עת סערה משתוללת
ובשדה מדם עקוב
הן לך משלט ועוגן

דמותה צחה
תאיר כל חדר אפל
והלילה עצמו, רועד מתחלחל
מאור גופה, מאור ליבה
בשעת עוני וסומא
מגדלור היא
כמצפן היא לך
תאיר חשכה

ליבה אמיץ וחם
אמיץ וקר
שווא תכבוש אותו
שווא תנוח על כתף
כי לבדו פועם הוא הלב
לא למענך דופק כשעון
מתקתק בקצבו הפנימי
ולעד להדביקו לא תוכל

רוח צונן מלטף פנים
כשפוסעת היא לצידך
ותלתל בודד, שחרחר
מעלה באוב זיכרון
של יד האוחזת ביד
ושיער שחור תלתלים
שפוך עלי בטן

ושחוק נעוריה
אלוהים, הצחוק
צחוק ילדים הוא
ירוק וכחול
ולחוש בו אפשר
משחרר, מלטף, ומשכיח
חודר ברזל כמו היה מוחשי
ואבן נמסה לצלילו כסוכר
תשמע את צחוקה,
תפגוש חיוך הענוג
תדע כי לעד זה
התמכרת לנצח
אבוד אתה בין כותלי היותה

לא יום ולא לילה
יכולים להשכיח
זמן, כאב, ייסורים
נסוגים נוכח מבטה
כי הזמן יעצור הוא
כאב לרוך ישבר
ייסורים יטבעו
בצנצנת של דבש
כשהבל פיה
באפך ידגדג
וילפות כפלצור את ליבך

והיה ונפלה
לעולמך העלוב
מאושר מכולם תהיה
אך קודר מכל אחר תסיים
כי מלאכים טבעם לתת
לתת ואז ללכת
ועין לא תראה שוב יופי
וכל מגע יצית להבות
כי מלאכים שכמותה
שוב לא יפלו לחיקך

כאשר צוהלת
קוץ הופך לשושן
ופרדסים בפריחה מלהיבה
מפזרים את ריחה
אביון יגיל פתאום
הן ביתו העני
לארמון יתחפש
כשטפיפות צעדיה
ירעידו קלות
את כותלי הקרטון

בליל ייסוריה
לובש שק העולם
דומייה מחסה,
רק שקט אפל וצללים
מעזים לרקד בסמטה
ואתה הרועד
מתכסה בשמיכה
ולוחש בלט לכרית
מרגיע אותה ואותך
וממתין לשחר ראשון
אדמדם וחמים  
כגופה, כשפתיה שלה

אם יקרה ותראה
את אותה הפיה
השמר מפני אהבה
כי מכור תימכר לריח
לריח גופה
המתוק מפרח לילך
ותאמר לה:
ביתי, גלויה לי אליך

התלאות והזמן לא יכלו לאותו המכתב
מקצוות העולם הגיע
ובמרכזו הלוהט לא נשרף
שבעה מדורים בשאול
הוא שרד
ואף בגן-עדן
איננו עצר
הן ידע הוא אותו המכתב
שעתידו אף ורוד
מאותו גן של עדן
כי אל יד לבנה,
אל דמות טהורה
ממוען הוא.

ובאותה הגלויה הבלויה
החשופה לעיני כל
אני, צאן מרעיתך
אני, האביון והדל
בפעם האלף אומר:
עדיין שלך
עוד מחפש עיקבותייך
עוד אוהב
עוד מכור.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה שמשותף
לרבין, קוטאותי
וענת אלימלך, זה
שהם הפכו
לכוכבים אמיתיים
רק בזכות מותם.





פרופ' ירמיהו בן
יהודה, ראליסט
וכותב צוואה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/10/09 11:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלכס רון אנסקי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה