הגשם שבא אתמול הביא עימו
ימים של סתיו וחורף ממש בן רגע אחריו
עומדת לי בחוץ בערב, כשחשוך כבר וקריר
מול הרוח הנושבת לה, קלילה,
שהביאה עימה עננים כבדים מהצפון
וזכרונות מתחילתה של אהבה.

והנה לפתע, טיפות קטנות של גשם
נופלות להן, אחת אחת, לפי הסדר על פני,
ואני, לשמיים מביטה, מחפשת סימנים בין קרעי העננים.
שותקת, מצפה ומחוייכת
כי הגשם הוא אחד מזכרונות הקסם הרבים
של החורף הקודם, שהעיר אותי על כל חושי,
ואת האהבה שלי, שנולדה ישר אל תוך החורף
וזרעה זרעים של אושר בלב שלי וגם שלו.

טיפה ועוד טיפה יורדות, מטפטפות עלי,
ואני כמו ילדה קטנה, עומדת שם,
נרטבת מטיפות קטנות בהתחלה,
שנעשות יותר גדולות, צפופות רעשניות...
אני נושמת אותן, ואת הרוח הקלילה,
ומריחה וגם נוגעת וטועמת את הסתיו .

שלא כמו בשנים האחרות,
אני דווקא מחכה לו, לגשם שירד וגם לקור אפילו
שיביאו עימן כמו גם בקיץ עוד ימים יפים איתך,
ויטפטפו, ויזרעו עוד טיפות רבות של זכרונות
וירוו את צמאונם של הגוף ושל הנפש
כמו את האדמה המצפה, המייחלת ונחליה,
כי להם ושלהם אנחנו שנינו
והם לבטח עוד ימים יפים יביאו
לאהבה השקטה הזו שלנו.