מסרתי את הקרן ואת הפדיון לקופאית הראשית ואמרתי לה "אני
מבקשת שתכבדי אותי כפי שאני מכבדת אותך" היא האדימה כולה ונדמה
היה לי כי היא עומדת לבלוע אותי בבת אחת, "בזמן האחרון את עושה
בעיות תפסיקי להסתכל על אחרים ותסתכלי על עצמך"! היא ענתה לי,
הרגשתי איך שהיא מצליחה ואיך עוד שנייה יתלהטו כאן הרוחות
ועניתי לה שאני חושבת שזאת הבעיה שלה אם היא לא מצליחה לנהל קו
קופות וחוץ מזה היא צרחה איפה תעודת המחלה של יום שישי? את
תביאי לי את יום המחלה מהרופא וגם של שבת... כן איפה תעודת
המחלה? תביאי תעודת מחלה! לרגע הייתי המומה וחשבתי, ממני היא
רוצה תעודת מחלה? שלוש שנים כאן ומימשתי רק 4 ימי מחלה... בדרך
כלל ההצתה המאוחרת שלי שלי מתעכבת אבל לא יודעת איך הצלחתי
להתעשת בתוך שנייה....ועניתי "את כל כך צודקת אני צריכה לשמוע
באמת לעצתך את כל כך צודקת ולהסתכל על עצמי" כשאני מכוונת את
מחשבותיי לכיוון אחר משלה לגמרי... ואין שום בעיה את תקבלי
תעודת מחלה של שישי שבת ויום ראשון ושני ושלישי ובעוד אני
סופרת את הימים ירדתי לכיוון המנהל, מצאתי אותו טובע כולו
במחסן ובעגלת הקופסאות גורר את המוצרים עם הסדרנית אל אני לא
יודעת לאן כשכל השבוע הוא מטפל בבעיות שצצו לו, של כולם, כול
אחד בנפרד וכולם עם כולם. הוא זרק כמה מילים לסדרנית שהייתה
לידו ואמר "מאירה עצבנית עכשיו" מחר אני מבטיח לך לשמוע
הכול... הוא זרק לי באוויר הלכתי אחריו מנסה להשחיל עוד כמה
מילים אבל ראיתי ששיחה לא תהיה היום אז יצאתי החוצה ומשום מה
לא הפסקתי לחשוב על המילים ? תסתכלי על עצמך" איך אני לא
מסתכלת על עצמי? שלוש שנים אני עובדת בסניף הזה 4 מנהלים כבר
התחלפו גם הסגנים גם הממחים אפילו עובדי הניקיון התחלפו כמה
וכמה פעמים... אפילו כל הקופאיות הותיקות שאהבתי יצאו לפנסיה
אפילו הקופאית הראשית שאני אוהבת שעבדה לא מעט שנים על הקו
קופות הזה...
כשהקופאית מנהלת משל החדשה הגיעה לסניף התאהבתי בה בשנייה
הראשונה נעימה שקטה מכבדת את הסובבים לא מרימה את קולה אנושית
ממדרגה ראשונה. תוך כמה ימים היא הייתה נסערת ובכתה שהיא לא
רוצה להישאר בסניף הזה... ועל איזה קו קופות... ועל הג'ננות
כמובן.... אבל לאט לאט היא נרגעה תפסה במושכות מצאה את מקומה
וכבר היה נדמה לי שבאה הגאולה
.אבל מה לעשות? גם היא זקוקה לפעמים לחופשה ובמיוחד בכדי
להיפגש עם ביתה באמריקה הרחוקה. נפרדתי ממנה בחיבוק וכשיצאה
ידעתי שאתגעגע אליה בזמן העדרה... ומי יודע מה יהיה אבל כמו
שאמרתי מה לעשות? הבטחתי לעצמי להיות ילדה טובה כמו שהיא מכירה
אותי קופאית טובה אחראית ומסורה בעלת מוסר עבודה אחראית למעשיי
וידידותית רוב הזמן לסביבה הסובבת אותי ובמיוחד לזקני העם
שמשום מה החברה שלנו והצעירה בעיקר שכחו להם חסדי נעורים וכולם
כמעט כולם מאמינים כי הם ישארו לנצח צעירים! הם לא ירעדו הם
לא יהיו איטיים יותר, הם לא מזדקנים!
הם יטוסו קבוע בקצב החיים המטורף הזה, איייי איזה קצב מטורף של
חיים!
מה לעשות אין מקום עבודה שלא תמצא בו את האחת שתייחלו יום
יום שעה שעה שהיא תלך או שיראו לה את הדלת וכמה שיותר מהר כמה
שיותר טוב. בכל מקום יש את האחת האנוכית האגואיסטית שתמיד תמיד
תדאג לנוחיותה ולרווחתה שתהיה מן כזאת מעצבנת עם קול מעצבן
מתנועעת לך מול העיניים והכול בה מעצבן עד שאתה מפתח אלרגיה
ברמות שבלתי ניתן להאמין שקיימים אצלך, כזאת חצופה ווכחנית
שתתווכח איתך ועם הלקוחות ובעיקר לא תבין אף פעם מה בעצם כולם
רוצים ממנה ובעיקר אף פעם היא לא תשתוק!
מה שאני יודעת זה שכבר בשבוע הראשון כולם ידעו שהיא צריכה
ללכת לא מתאימה לא ללקוחות לא לקופאיות ובטוח שלא למגה. אבל מה
שבמגה בעולם של מעלה לא רואים הם לא יודעים. נכון?
אז מה לעשות? אף אחת לא רוצה להיות קופאית בקלות שכזאת וזה
מזכיר לי את ריטה שבאה פתאום וסיפרה לי ואני אצטט אותה "אתמול
בלילה ככה איך שאני שומעת תוכנית רדיו... אישה אחת מספרת שבעלה
כל הזמן פוגע ומעליב ועוד ועוד ואפילו את הילדה היא מספרת כל
פעם הוא אומר לילדה אם לא תכיני שיעורים את תהיה קופאית במגה"
העור שלי הצטמרר למשמע אבל אם הג'ננה בקופה האמת לא כל כך
רחוקה.
אבל מעניין מה יגידו כל שאר הקופאיות העובדות במסירות אין
קץ הנבונות החייכניות החכמות? הטובות לבב באמת?
לפעמים אני חושבת שמתחשק לי להביא את הדבק ההוא ההוא מהמלחמות
מהחדרים האטומים ולהדביק לה בפה... שתשתוק שרק תשתוק וחסל סדר
ברבורים.
ורק כך אולי אצליח להעביר את המשמרת בשלום
כי היא היא מה שנקרא העונש הגדול שלך האמיתי.
אבל מה אתה יכול לעשות? אין מה לעשות אומרים לי כל הזמן, זה
מה שיש ואין מה לעשות.
בדיוק כשפיטרו אותה וכבר נשמתי לרווחה היא חזרה בתרועות
רמות וחצוצרות הסתובבה כמו טווס מתהדרת ומצחקקת ומספרת כי כוח
האדם כעס על המנהל שפיטר אותה כי היא בהריון. כאילו ואף אחד לא
ידע שאם היא התחתנה חודשיים קודם ולקחה שלוש פעמים שבוע חופש
ובעיקר השבוע שאחרי החתונה בטבריה... כשהיא הסתובבה וסיפרה
לכולם ואמרה בגאווה לקחתי חופש אני ובעלי נוסעים למלון בטבריה
כמה זמן בעלי המסכן יכול לחכות? מי שלא ידע שהיא תהיה תוך חודש
בהריון ותתקע לנו בתוך הורידים תשעה חודשים רצופים הוא מטומטם.
אני חזיתי זאת מראש וקוננתי וואי לי וואי לי מאשר יגורתי בא
לי, גם כולם בתוך תוכם ידעו אבל אף אחד לא קם אף אחד לא קם
ולא דיי בכך שהחזירו אותה לקופה החתימו אותה על הטפסים היא
נכנסה לרשת! אף אחד לא ירצה שיתנפלו עליו כל נשות העולם בטענה
כי הוא חוצפן ופיטר אישה כי היא בהריון, נכון? ובמיוחד רשת
מכובדת כמו מגה.
כך היא יכולה להמשיך ולעשות ככל העולה על רוחה לצחוק עלי
ועל כל מגה בעיניים ועל הקופאית הראשית שבעתיים וזהו! אין מה
לעשות נקודה! עכשיו היא יכולה לעשות ככל על רוחה להתחצף
ללקוחות להיות בלתי נסבלת להחליט שהיא בבוקר לא מתעוררת לאחר
להסתובב להתחמק ותאמינו לי זה לא בגלל ההריון...יש לי רספקט
גדול לנשים בהריון.
גם אני הייתי פעם ולא פעם....
אבל היא הייתה כך מאז ומתמיד כמה חודשים תמימים אבל אמרו לי
אין קופאיות אבל רק שנמצא אחרת ואל תדאגי את בסדר את קופאית
מצוינת את תקבלי קביעות היא לא תישאר ברשת נקודה.
וואיי לי אין שאני מתפזרת כשאני כועסת...
עכשיו יש את אורה עוד קופאית חדשה תופסת תקן של קופאית,
לכאורה יש קופאית אבל רק לכאורה
כשהיא נכנסה לעבוד אני זוכרת שאמרתי לאחת הקופאיות שאני לא
מסוגלת לעבוד עם הג'ננה ושרק שיעשו לי טובה לי וירחיקו אותי
ממנה אם זה במשמרת ואם זה בקו הקופות כי אני לא מסוגלת... ואז
אני זוכרת איך היא אמרה לי הג'ננה? הג'ננה זה כאין וכאפס ליד
אורה, חכי ותראי מה תעשה לנו אורה היא אמרה.
בהתחלה עוד לא עבדתי איתה הצטלבו המשמרות ,היום אני יודעת
בביטחון כמה שהיא צדקה במלוא מובן המילה.
עכשיו כשאני נופלת למשמרת עם הג'ננה מימין והאורה משמאל חמתי
ממש בוערת כשאני עובדת בכפולה ומכופלת... ובא לי לקפוץ מבנין
עזריאלי ולא ממש לנחות בשלום.
אני מנסה להתעלם ולהבליג בכל דרך אפשרית לאחרונה לאחר כמעט
שבועיים רצופים באותה המשמרת פעם עם הג'ננה ופעם עם האחרת, פעם
האחת מימיני והאחת משמאלי ולפעמים ההיפך שלוש קופאיות
במשמרת... אני מנסה להבליג בכל דרך אפשרית אבל ללא הצלחה יתרה.
אבל על אורה אספר בסיפור הבא.
אני מסיימת את המשמרת ויוצאת האצבע שלי כואבת הופכת מרגע
לרגע בלתי נסבלת. כשאני מגיעה הביתה אל האור ורואה איך היא
נפוחה וסגלגלה וחושבת על כמה היא צודקת ועל השלוש שנים בהם אני
עובדת ומימשתי רק 4 ימי מחלה ועל איך אני לא מצליחה להגיד לא
כשמזעיקים אותי בהקפצה וכשמבקשים ממני לעשות טובה...זאת
חולה..וזאת אמא שלה חולה..וזאת בדיפרסיה קבועה... וזאת לא
יכולה לעבוד בבוקר, וזאת לא יכולה לעבוד בערב...ואפילו ביום
הזה המיוחד של יום כיף לקופאיות ואיך שמחתי על יום החופש
הזה... עוד לא הספיק להסתיים ומנהלת משל בטלפון ואני מגיעה
לעבוד במשמרת ערב וקוטעים לי את הכיף בגלל מישהי חסרת
אחריות... אחרת
למה אני לא מצליחה להגיד לה לא לא ולא! לעזאזל אני מתפוצצת
מכעס!
מה אכפת לי? שיפתרו לבד את הבעיות!
בלילה אני שוכבת על המיטה מורחת וולטרן שיש לי במגירה ...
ומנסה לישון.
עוד לפני תחילת המשמרת יום שישי שבע ושלושים אני מתייצבת
מרגישה כל כך לא טוב לא ישנתי מרוב עצבים כל הלילה האצבע שלי
כואבת נפוחה וסגלגלה הקופאית הראשית שולחת אותי לקופה שלי שם
עובדת ריטה אני מביטה לעבר הקופה ורואה את הג'ננה שאני עומדת
לעבוד שוב לצידה
ואת הסיוט שוב היום וכל כך ביקשתי והתחננתי "אל תושיבו אותי
לידה קרוב..." לא בא בחשבון אני חושבת והלב שלי מתקתק בזעם
והמילים מהדהדות "תסתכלי על עצמך מאירה" תסתכלי איך את מרגישה
לא טוב תסתכלי על האצבע שלך הכואבת הנפוחה והסגלגלה ואז אני
אוזרת אומץ ונחושה בדעתי ואומרת אני לא יכולה לעבוד היום אני
מרגישה לא טוב!
הקופאית הראשית שומעת אותי נחושה, אני רואה איך הלחיים שלה
מאדימות מכעס והיא מרימה את הטלפון הפנימי ומספרת למנהל בכעס
המנהל מבקש לדבר איתי ושואל אם אין מצב שאני אמשוך כמה שעות
אני בשלי עונה ואומרת לא! אני מרגישה לא טוב.
הניסיונות שלי להתקשר לאורטופד לא צלחו אז ישבתי במשך השבת
עם מעטפת של כרוב ודבש שריטה עוד הצליחה להעניק לי בטיפ
קטנטן...וחשבה שאולי נשברה לי האצבע ולא הרגשתי שקיבלתי איזה
מכה....
במוצאי שבת התקשרתי לשאול על סידור העבודה וחשבתי שאולי היא
בכל זאת זכרה שאני לומדת בימי ראשון בבוקר ורשמה אותי כפי
שביקשתי במשמרת ערב, כי אווה כבר יודעת אבל היא
בחופשה....אפילו חשבתי שאולי בכל זאת אוותר על הלימודים ואקבע
לרופא האורטופד כבר בבוקר. אבל הקופאית הראשית שאני אוהבת
שהפכה להיות הפקידה של המנהל ושל כל הסניף והיה לה יום שישי
קשה אז היא שכחה ואני עם המוסר עבודה הדפוק שלי לא רציתי לדפוק
ברז וחשבתי שאלך לרופא אחרי המשמרת...
שמונה בבוקר יום ראשון כבר הייתי ישובה בקופה השתדלתי
להרגע, הג'ננה לא הייתה גם השנייה לא
הודיתי בתוך ליבי בכל ליבי על שהיא שכחה לרשום אותי משמרת
ערב.
בשעה שלוש ביקשתי לסגור את הקופה אבל כמו תמיד הפרימדונות של
המשמרת עדיין לא נכנסו אני ממשיכה לעבוד וכבר נכנסת לעבודה של
המשמרת השנייה ומקללת את קו הקופות הדפוק הזה המתנהל ללא שום
סדר וכל אחד עושה ככל העולה על רוחו ויש מי שעובד ויש מי שבא
לעבודה וכמו בכל מקום עבודה יש תמיד את האחת במקרה שלי כבר
שתיים שיכולים להוציא אותך מדעתך וכו' וכו' וכו'
אז שאלתי את הקופאית הראשית למה הם לא נמצאות כבר בקופה? כבר
אחרי שלוש ואני רוצה לסגור היא הסתכלה אלי ואמרה את הכי חכמה?
נכון?
איך שאני מתקרבת אליה ומוסרת לה את הפדיון וההצהרה ואומרת לה
"אני מבקשת שתכבדי אותי כמו שאני כיבדתי אותך עד עתה.. וכי
ההערות שלך לא מוצאות חן בעיני ויש לך בעיה אם את לא מצליחה
לנהל קו קופות ואני לא הבעיה שלך...אני לא הבעיה!..."
היא עונה לי "בזמן האחרון את עושה הרבה בעיות, את צריכה להסתכל
על עצמך ולא על האחרות..."
ופתאום היא צרחה ואני רוצה תעודת מחלה על יום שישי ועל יום
שבת, כן היא צעקה איפה תעודת מחלה? הסתכלתי עליה, נכנסתי לאטרף
כמו שלא קרה לי המון זמן בשנים האחרונות ואמרתי לה אל
תדאגי...תקבלי! תקבלי תעודת מחלה על יום שישי על שבת ועל כל
השבוע הבא... ואני מבטיחה לא להסתכל על אף אחת יותר רק על
עצמי, קו קופות דפוק סיננתי לעצמי, הלכתי לפגוש את המנהל
ניסיתי להשחיל כמה מילים עצבניות הוא אמר רק לא היום.... שאין
לו זמן וצחק עם הסדרנית על איך שאני עכשיו עצבנית... ומחר הוא
מבטיח לשמוע אותי... אבל אני יצאתי מהסניף.
האצבע שלי כאבה כל כך והייתה נפוחה וסגלגלה איך שאני יושבת מול
האורטופד ומשטחת בפניו את כאבי האצבע הנפוחה והסגלגלה הוא בודק
ומספר לי כי יש לי דלקת בגיד ושהוא יכול לעשות לי זריקה אל תוך
הגיד. זריקה? לא עוד כאב אני צוחקת...ומבקשת כדורים... ספרתי
לו כי אני מוכרחה ללכת לעבודה ושאין קופאיות ושזריקה אני לא
יכולה וכו' וכו' הוא ישב מולי רגוע ומרגיע ואמר את לא מוכרחה
ללכת לעבודה יש לך דלקת בגיד זה כואב ואת צריכה להסתכל על עצמך
הנה אני רושם לך חופש מחלה לעוד כמה ימים וכדורים לעשרה ימים
תטפלי בעצמך אחר כך תחזרי לעבודה
. יצאתי מהרופא דומעת נזכרתי איך הקופאית הראשית בזמן האחרון
כל פעם אומרת לי כל כך הרבה פעמים תסתכלי על עצמך אומנם הכוונה
שלה והמשמעות אחרת אבל הנה גם הרופא חוזר ואומר...תסתכלי על
עצמך! בדרך נכנסתי לסניף מסרתי את תעודת המחלה עם מסר קטן
וממושמע שהנה הבאתי לה את תעודת המחלה של יום שישי שבת ולכמה
הימים הבאים שלאחריו... עכשיו אני שוכבת במיטה האצבע שלי עדיין
נפוחה סגלגלה וכואבת וחושבת מתי בחיים שלי קרה שהכרזתי סכסוך
עבודה?
תמיד יש את הפעם הראשונה!
עכשיו אני בשלבי התעוררות היום השני לחופשה מביטה בשעון כבר
כמעט צהרים אלוהים כמה זמן לא התעוררתי עם החיוך הזה של השבע
שינה על הלחיים.
המנהל שלי החביב מתקשר ושואל מה קורה ומה שלומי ואני מספרת לו
בקיצור על הדלקת שבאצבע שלי הנפוחה הסגלגלה והכואבת והשאר כבר
לא משנה.
וחושבת אבל לא בקול ורק לעצמי גם בור ספיגה רחב ממדים עולה על
גדותיו ומשתפך לפעמים.
אז אני כותבת וכותבת ולאט לאט מרגישה את הבטן שלי
מתרוקנת...
מה אתם חושבים?
מה היה קורה אם היינו חוזרים לאחור איזה בערך כמה אלפי
ואולי רבבות לפחות מאה וחמישים אלך שנות כשכל הנשים נתמכו על
ידי הגברים החסונים והשריריים שיצאו לציד ואו למשל אם כל נשות
העולם היו פונות אל ההיטק או מנהלות את הבנקים או ראשי ממשלות
אז מי תהיינה הקופאיות עם הדלקות בגידי האצבעות והזרועות
הכואבות עם ה'חיוך הגדול המרגיע הלאומי הכול יכול' ואיך היה
מתנהל קו הקופות האחראי הבלעדי לקהל הלקוחות שעל פי מעשיהן
יפול דבר שהן הן אלה הקובעות האם הלקוח יחזור שוב מחר או שלא?
