[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליאור גלילי
/
כמו גדול

"מה? נראה לך? כמו גדול הוא עשה את זה" ציקי אמר בגאווה לשולה
- הנוסעת של ימי שלישי.
גופו קיפץ על המושב המרופד וידיו אחזו ברפיון קל את ההגה
הגדול. חליפתו הכחולה ביחד עם העניבה המהודרת יכלו בלי בעיה
לבלבל אורח מחו"ל לחשוב שיש בארץ אנשי עסקים שבמקרה הם גם נהגי
אוטובוס. על האישה היתה אסופת בגדים שנראו כאילו לוקטו ללא קשר
מחנות יד שנייה, שיערה הקצר היה בגוון מזעזע שבין כתום לאדום
ופניה המחורצות בתעלות של זמן הביעו עניין רב בדבריו.
"הוא סחב שקים של עשרים קילו על הכתפיים. את מבינה", הוא הרים
את כף ידו הימנית ואגרף אותה למעלה עם האצבע מורמת. "עשרים
קילו! את מתארת לעצמך, עם הגוף הקטן שלו, הוא סחב שקים כבדים
פי כמה מהתיקים שהחיילים שעלו כרגע שמו בתא המטען לפסגת הדיונה
ולמטה בחזרה. במשך שעתיים וחצי. שעתיים שלושים וחמש דקות ליתר
דיוק. הוא פשוט מדד את זה. לא כי הוא מיהר לסיים חס ושלום. יש
לו חתיכת כושר סיבולת לבן שלי. הוא פשוט סתם מדד. כדי לדעת".
"נו? אז עכשיו הוא יתגייס לסיירת?" שאלה האישה המבוגרת במין
גאווה של הנה עוד סיפור על אחד מהאזור שמשרת במקום מובחר.
האוטובוס שאג פתאום ממכת גז לא צפויה.
"הפילו אותו. הבני-זונות האלה. אם רק הייתה לו פרוטקציה כמו
לאחרים. תביני, הוא היה יותר טוב שם מכולם. הוא בעצמו אמר לי.
ובסוף אמרו לו, אחרי שהוא סיים את הכל, שהוא לא מתאים לשם. את
מבינה? רק בפרוטקציות משיגים היום דברים. רק בפרוטקציות. חבל
שלא הלך לגיבוש צנחנים כי דווקא שם אני מכיר מישהו. אוי איך
הייתי מסדר אותו שם".
האישה הנידה ראשה בהזדהות והאוטובוס האט עד לעצירה מוחלטת. רעש
של שחרור אוויר נשמע והדלת הקדמית נפתחה במכה.
"אתה מגיע לתל-אביב?" שאל החייל שנעמד על המדרגות. מדיו היו
עטורים במגוון סיכות כסופות ונשקו שהיה עמוס אמצעים משוכללים
משך מבט ארוך ובוחן מצד הנהג שהנהן אליו בחיוב. הוא הציג את
החוגר בחטף והתיישב במושב שמאחורי הזקנה. אחריו לא עלה אף אחד.
הנהג הבין שנסע במיוחד בשבילו. וזו חתיכת נסיעה הכניסה והיציאה
לחור הזה: שש דקות שלמות. כן, הוא מדד. וכן - סתם בשביל
להתמרמר לחבריו הנהגים על הזמן המבוזבז כשאין איש בתחנה. אבל
הפעם היה מישהו אז מילא. פחות נושא לדבר עליו כשיפגשו.
הוא שחרר אנחה קלה והמשיך "על הטיול שעשיתי לאשתי בירדן סיפרתי
לך כבר?" הוא חיכה מספר שניות ואז הסתכל עליה דרך אחת המראות
שלו. היא הייתה עם גבה אליו. כנראה מדברת עם החייל שעלה זה
עתה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אפצ'י


אופס,
מצטערת, אני
אנקה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/6/10 0:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאור גלילי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה